עכשיו זה הזמן שלי

אף פעם אי אפשר לדעת מה גורם לכל אחת ואחד מאיתנו לצעוד במסלול שאנחנו צועדים בו. כל כך הרבה בחירות קטנות, צמתים לאורך המסלול, שעלינו לבחור בהם. תרשים זרימה, שיש בו אין סוף בחירות, רק שלא תמיד אנחנו יודעים, או אף פעם אנחנו לא באמת יודעים, לאן כל פניה כזו תוליך אותנו בסופו של תהליך, לאיזה משעול, עיקוף, דרך חתחתים או דרך המלך, מבוי סתום או אוטוסטרדה.

כבר כתבתי לכם בעבר על פגישתי עם דוידי. דוידי איש החיות. הפנו אותו אלי, על מנת שאזמין אותו להרצאות בחוגי בית של ויצו. ודברנו. והוא הציע שניפגש, והזמנתי אותו לביתי, הסטרילי והחף מכל חיה אי פעם, חוץ ממני וממשפחתי...והוא הופיע, לפני כמה שנים כבר, עם כלב, תוכי ומכרסם כלשהו, ונכנס לסלון שלי (אצלנו קוראים לסלון חדר אורחים) והתיישב על הספה, וחדר ללבי.

הזמנתי אותו אז להרצאות גם בקבוצה שאני מנחה בהתנדבות, והוא בא אף הוא בהתנדבות ושימח את הנשים בקבוצה, וגם לקבוצות אחרות. ואז, משהו פקע בשריון המתגונן שלי, וביקשתי אותו שילמד אותי גם כן, לחוש ולהתחבר לחיות שלו. והוא הזמין אותי אליו. ובאתי. פעמיים. וליטפתי מכל הבא ליד. בהדרכתו, בהנחייתו. הוא פתח בפני עולם ומלואו. הסיר ממני פחדים, עכבות, סלידות.

חלפו כמה שנים. אני טבעונית אידאליסטית, אנחנו מאכילי חתולי רחוב בגינה שלי ובתוך הבית שלי, והחמלה, האהבה והרכות מתגברים בי כל פעם כשכתם, רקסי, מיצי, לאופולד, ג'ייפג, או מיצי 2, כתם 2, ג'ינג'י ,פליקס או פליקס 2, פחם או ווייטי או כל אחת מהאחרות באה לפתח הבית ורוצה להיכנס.

בסך הכל, רציתי להזמין מרצה, והכרתי חבר. בסך הכל, את הדרך הוא הראה לי, וממנה המשכנו בעצמנו. אבל בחירה קטנה, פניה אחת, שהובילה מחריץ צר לאחו גדול של השתייכות לטבע, לעולם. 

והיום פגשתי אותו שוב, בים. שמחתי, ולבי עלה על גדותיו.