עכשיו זה הזמן שלי

שאלה הבת שלי, אחרי שסיפרנו לה שעפנו, וקפאנו, וכמעט נותרנו נציבי מלח/קרח בראשו של הר הגעש אתנה...

ביום השני לטיול, בחרנו להעפיל אל ראשו של הר הגעש הפעיל אתנה. הוא מתפרץ מדי כמה שנים, והאמת, גם בשנה שעברה היתה התפרצות. או כמו שהמדריך בפסגה אמר - אופס, החמצתם, אתמול בדיוק...(:

ההר השחור הענק חולש על כל מזרח האי. ענק נישא, שפוכת של אפר געשי, עננים או עשן מעליו, מאיים, מסקרן, מאתגר. הלבה והבזלת שירק בשצף לאורך השנים שהתפרץ בהן גלשה במדרונות עד לחופי הים, וצוקים שחורים מציצים מהמים הכחולים השקטים כל כך שלחופם ישבנו בארוחות המהנות שלנו.

כמובן מראיה ביקורתית ושיפוטית, זה לא מובן בכלל איך אנשים נותרים למרגלותיו, חיים את חייהם בפחד שיתפרץ, שהאדמה תפער את פיה ותבלע אותם. איך אנשים יושבים לפתחו של הר געש, אמיתי...וכמובן, אם נעשה זום אאוט, הרי הר געש מטאפורי שכזה רוחש במקומות רבים, ואפילו אני מכירה אחד כזה שמתפרץ כל כמה שנים בדם וכאב, בהרג וב"סיבוב נוסף" של הורדות ידיים. (הקישור, שירה של חווה אלברשטיין, לפתחו של הר הגעש, הוא שיר מרגש מאוד).

העפלנו תוך התברברות (....(:, כן, שוב, מה לעשות השלטים לא ברורים, וגם כשיש שלטים עם סימון של הר הגעש יש דווקא עליהם גרפיטי שמסתיר אותם) ובהתרגשות לכיוון ההר. נסענו במכונית, ולצידנו, בעליה, לגובה של 2000 מ' רכבו להם בנחת רוכבי אופניים מעוררי קנאה...וואו, איזה כושר יש להם, לאירופאים הללו!

הגענו למגרש החנייה, שם עצרנו, שילמנו 57.5 (!!!) יורו לכל אחד, והמשכנו בהעפלה באמצעות רכבל ארוך. 

ככל שעלינו יותר, הרגשנו יותר כחלק מחבורת אחוות הטבעת, כשהלכה לעבר מורדור, למאונט דום...השחור הזה, השקט, השממה, הידיעה מה רוחש שם בתוכו...איזו חוויה!

מה לא ברור בקור כלבים??? שאלה הבת שלי...וכשהמשכנו בתום המסע ברכבל גם בג'יפ אוטובוס משונה לגובה 3000 מ', הבנו למה התכוונה. רוח סוחפת, קור מקפיא עצמות, קצה העולם, והעננים מתחתינו!

זהו השביל בו העפיל האוטובוס ג'יפ שלנו, וגם...רוכבי אופניים, לפסגה...

תודו שזה נוף עוצר נשימה, תרתי משמע. מסתבר שבגובה הזה, כבר שכחתי מאז ההימלאיה בשנה שעברה, ההליכה קשה, וקשה לתפוס את הנשימה...

מתוך האפר הגעשי בצבצו להן נקודות לבנות רבות, כיצד, כיצד הקרח והשלג שורר שם, מתחת לאפר הזה? הרוחות העזות מעיפות את גרגרי האפר, שהוא קל מאוד, ומכסות שטחים שלמים של קרח שלג....ברררר....

ומתחת לכל זה...רוחש החום המבעבע, האדמה חמה - נגענו!! חמה!!! ועשן מיתמר מתוך החריצים!

קופאת, נרגשת ומחייכת, מודעת לבעבוע שבתוכי, להר הגעש שמאיים להתפרץ אצלי, לחזות החיצונית מול הלבטים, הפחדים, הדאגות שבפנים, צעדתי על השחור השחור הזה, יד ביד עם בעלי. 

יכולנו להר הגעש הזה. ונוכל גם להרי הגעש הפרטיים הצפויים לנו.