עכשיו זה הזמן שלי

נקישת מנעול שנפתח. אור פנס מהבהב בחשיכה. יללת חתולים מבוהלים. חריקת מתכת במתכת. קללה ארסית. או, שיט.

צעדים מהירים, שלוש מדרגות. פתיחת דלת. טריקה.

כיבוי אורות.

-

תשע בבוקר. סיציליה. טלפון, בנייד. כולם יודעים שאין לנו דיל לשיחות טלפון. אמרנו מראש, שלושה וחצי ימים. רק סמס. רק. הבן מצלצל.

אישה עונה, מה קרה. מה קרה? 

תמיד כשאתם נוסעים קורים הדברים הכי רעים.

שקט. מה קרה. מה קרה?

-

הוא השרה עדשים ושעועית. בשתיים בלילה, נעשה סוף סוף רעב. קצץ בצל, בכה קצת, לקחתי את משקפי השמש שלי איתי. לא היה לו מגן לעיניים. קילף 17 תפוחי אדמה. שיספיק לו לרעב. התחיל לטגן את הבצל. האש הבהבה, וכבתה. אין גז. 

לקח את הפנס שסבתא קנתה לנו במיוחד לקראת המלחמה שלא התחילה, יצא לראשונה בחייו להחליף בלון גז. שתיים בלילה. לא הסתדר. זה לא עזר.

חיכה לבוקר. ניסה שוב באור יום. יש שם המון שסתומים. זה לא פועל. החליט לצלצל.

האמא, נושאת דגל הפמיניזם, אומרת לו, חכה רגע, הנה אבא יסביר לך איך מחליפים בלון גז....

שיחה של הסברים. ניתוק. שוב טלפון. זה לא עוזר. שוב שיחה. המונה דופק. שוב ניתוק.

שיחה נוספת. לאמא נמאס. תגיד לו שישים את החמין בתנור. ככה אפשר גם כן לעשות חמין. די.

יצא לא רע. יעלה הון. בנסיעה הבאה, לא משנה לכמה ימים, נעשה דיל עם חברת הסלולר. שיהיה - על כל צרה שלא תבוא.