לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עכשיו זה הזמן שלי


עכשיו זה הזמן שלי. בשבילי. גם שלכן, בשבילכן, ואפילו בשבילכם. כל אחד מאיתנו צריך לעצור, ולהחליט מה לעשות עכשיו, בשביל עצמו, ומיד לאחר מכן, גם בשביל הסובבים אותו. באמצע החיים, צריך להבין מה באמת חשוב, מה אפשר לקדם, ממה להנות, ועל מה לוותר.

Avatarכינוי: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2013

לא לקחו אותו


לא לקחו אותו
יפה ירקוני, מילים ולחן: אנדרה גראסי, תרגום: חיים חפר


הוא כבר כמעט 
עשרים שנה 
חבר חשוב 
בהגנה - והוא יודע 
שמישהו עשה פה שטות 
או התכרבל בגלל טעות 
הוא השתגע 
אחרת לא תבין באמת ובתמים 
ובלי שמישהו יבוא אף לראותו 
לא לקחו אותו 
הוא לא היה צעיר - כן זה נכון 
אך בעניין הביטחון 
יש לו תיאוריה 
גם בתרצ"ח גם בתש"ח 
אף לדקה אחת לא נח 
עשה היסטוריה 
היה יכול לתרום גם ידע גם חכמה 
ולייעץ קצת בניהול המלחמה 
אך בלי לשאול אפילו מהי דעתו 
לא לקחו אותו 

את המכונית 
במקום לרחוץ 
בלילה הוא 
מרח בבוץ - וכמו אבק היא 
ולמחרת במקום לסבול 
הוא התחמק לקנות בזול 
חולצה של חאקי 
בכדי שאם פתאום יפגוש אותו מכר 
יכול לרמוז שהוא עושה איזה דבר 
שלא ישירו הילדים אל מול ביתו 
לא לקחו אותו 
עכשיו עם כל המפקדים 
הוא שר שירים של חסידים 
כמו איזה רבי 
והוא עליז ומאושר 
אף כי נשבע שלא יאמר 
שלום לרבין 
הוא מתווכח על קרבות בכל החום 
כאילו הוא עצמו היה בכל מקום 
וכך שוכח כי אז בשעתו 
לא לקחו אותו, לא לקחו אותו 

 

 

http://www.youtube.com/watch?v=agGTqPvn4wA

 

 

וכן...לא לקחו אותי...

 

היום הלכתי לטיפול השלישי. הגעתי מוכנה, קצת לחוצה וקצת נמרצת, קצת מצפה וקצת מוכנה לוותר על הכל. הייתי בבוקר בישיבה בסניף ויצו, אכלתי ארוחה קלה, ארזתי את המחשב שלי עם אוזניות (על כך אכתוב בפוסט נפרד), ויצאנו לדרך.

 

הגענו לבית החולים, האחות התבוננה בבדיקת הדם שהבאתי איתי, שהוכיחה, שחור על גבי לבן, שהמערכת החיסונית שלי יכולה לספוג טיפול נוסף, ואמרה (בהתפעלות (:...) "או, הספירה שלך ממש מעולה!".

 

ואני, ילדה תחרותית שכמותי, הרגשתי מיד שקיבלתי 100 במבחן, ואני כל כך בסדר!

 

בימים האחרונים התחילה לכאוב לי הרגל, וגם הגב...ולפני שחיברו אותי לאינפוזיה, סיפרתי לאחות, ליתר ביטחון, שכואב לי, והאם זה סביר. חשבתי, שאלו סימפטומים של הטיפול. אבל...היא לא חשבה ככה, וקראה לרופאה. ואז בעקבות עוד כמה סימפטומים _(לא אפרט את כולם כאן...) הן החליטו שכנראה יש לי איזה נגיף או דלקת פעילה, וכרגע אסור לתת טיפול נוסף במצב הזה ודחו את הטיפול לשבוע הבא!!!

 

לא לקחו אותי.

 

איזו תחושת כישלון. כמעט אמרתי לה, או קצת אמרתי לה, זה בסדר, תעשו, אני אסתדר, אני אתגבר. אבל, זה לא תלוי בי. אני לא קובעת. לא לקחו אותי.

 

וזה אומר, שהטיפול יארך עוד שבוע (אוף!), וזה אומר שעוד לא עברתי מעבר לרבע בטבלת היאוש שלי (אוף), וזה אומר שכל התכנונים שלי על עשיה בשבוע כן שבוע לא של הטיפולים התבלגנה לי. אוף אוף אוף

 

אבל זה גם אומר - שיש לי שבוע נוסף של חופש...ואני בעצם יכולה לנצל אותו למי יודע מה...בלי כל החולירות שמרגישים לאחר טיפול! 

 

יש לכם הצעות? לא בחוץ באור יום (אסור שמש, כזכור) לא במקומות סגורים וצפופים (אפשר להידבק) לא מים ים בריכה, לא מסאג'. כל אלו לא. יש לכם רעיונות מדליקים לא מעייפים ונחמדים?

נכתב על ידי , 21/11/2013 03:16  
53 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרותי קוטלר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רותי קוטלר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)