עכשיו זה הזמן שלי

אז....

כל כך התרגשתי, וכל כך שמחתי אתמול לאחר חצות, כאשר קיבלתי את המייל עם ההודעה המשמחת שהבלוג שלי זכה בתחרות הגולדן בלוג.

כמו ילדה קטנה, קפץ לי הלב, וחיוך כזה גדול, מאוזן לאוזן, נמרח לי על הפנים.

קיבלתי את ההודעה, בדיוק אחרי שסיימתי להתעצבן על נושא ההרצאה, שכתבתי עליו בפוסט הקודם, והמייל המתיק לי את מצב הרוח והיה כל כך בעיתו. כנראה, "שכולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע, לרכוש חום לא בכסף, לרכוש מתוך מגע." (נתן זך) "בואי ואראה לך מקום, שבו עוד אפשר לנשום."

ואתם נוגעים בי כאן, ויש לי כאן מקום בו אני יכולה עוד לנשום, לרכוש חום ולא בכסף. לרכוש מתוך מגע. 

אם בראשית דרכי התלבטתי כאן, אם צריך לכתוב בגילוי לב ושם ופנים, ועד כמה, ככל שעבר הזמן בכתיבתי, ובתגובותיכם אלי, הבנתי שהבחירה להיחשף, לכתוב ללא כל מסיכה, להשתדל להיות כנה ואמיתית ככל שאפשר ובגילוי זהות, נותנת לי המון כוח, תמיכה עידוד וחוזק. שדווקא כאן, אני כל כך מרגישה את המגע שלי בכם, ושלכם בי. את ההדהוד ההדדי הזה. 

אני מודה לכולכם על האמון, על התמיכה, על האהדה, האהבה אפילו, שאני מרגישה בתגובות, בהשתתפות. אני שמחה להיות חלק מהקהילה הזו, שהפכה עם השנים למקום חשוב מאוד בעבורי.

אמשיך לכתוב, ואשמח כל כך בתגובותיכם. ושוב, תודה על הבחירה בי, והאמון שנתתם בכתיבתי.