עכשיו זה הזמן שלי

יוצאת תיכף למסע לטיפול נוסף. אין לי חשק.

אתמול הייתי במרכז הרפואי הקודם, עם ארבעה עציצים, חיוך והכרת תודה על הטיפול והיחס שקיבלתי עד כה. האחיות שטיפלו בי, שמחו, התרגשו, וברכו אותי בהצלחה בהמשך, וחיזקו את ידי. זכותי לבחור, והכל בסדר. ככל שעלה דרג אלו שבאתי להודות להן, החמיצות ואי הפרגון עלו. אני שמחתי שעשיתי את המחווה בכל מקרה. מי שבוחר לפתוח את הלב בנדיבות, זכתה, ומי שבחרה להיות צודקת וכועסת, נעלבת ולא נחמדה, הפסידה.

התחלתי ללמוד בקבוצת לימוד עם תמיר הנזיר. בודהיזם. נזיר עם גלימה בורדו. נעים, מסקרן, ושונה מכל דבר אחר שקרוב לדברים שלמדתי עד כה. איזה כייף להפעיל את גלגלי המח, הרגש, המחשבה, וההתפלספות.

אני נפגשת עם חברה, כבר פעמיים עשיתי את זה, והיא נותנת לי לצייר מנדלה. זה מין ציור כזה, אעלה תמונה אחר כך. זה נותן שלווה, זה כייף לשבת ביחד, וזה יוצא יפה יפה יפה. גם שלי. כן, אני מצליחה לצייר יפה.

הרציתי ביום ב את ההרצאה שלי "מבדידות לידידות". בהתנדבות, לקבוצת מתנדבים מעמותת נמ"ג - ניוון מקולרי, אנשים שמתעוורים עם הגיל. שמחתי שהבאתי קצת אור.

מחר, יום אחרי הטיפול...אני מרצה לקבוצת נשים (נרשמו כמאה נשים) בראשון, על גיל המעבר/גיל אמצע החיים. מקווה שיהיה לי כח ואנרגיה חיובית אחרי היום...

בקיצור, המון פעילויות טובות, משולבות בשגרת הטיפולים. אמשיך בקרוב לכתוב קצת יותר מעדכון, אבל הגיע הזמן שאתלבש ונצא לדרך. אני קצת דוחה את הקץ...