עכשיו זה הזמן שלי

אז הלכתי היום עם בן זוגי למרכז העיר. "העירה" כפי שירושלמים שכמונו קוראים לזה. גם כשאנחנו בהרצליה.

אני הייתי חמושה במשקפי שמש ובטלפון נייד, והוא - בכרטיס אשראי.

ו...

קנינו לי נעלי ספורט חדשות!

אדומות! למי שלא שם לב! וכיייף לי! תתחדשי רותי, תתחילי מחדש לעשות קצת ספורט, את שומעת? אפילו לא טריאתלון נשים. סתם צעידה, טוב, הליכה, טוב, הליכה-שפצירן, איטית. משו. כן?

שיהיה אביב נפלא רענן ומלבלב!

טוב. אז החלטתי. אם לא אשנה את דעתי. בינתיים החלטתי. הקרנות, ולא ניתוח. לשחרר, לדעת שממילא אני לא שולטת בכל. שאי אפשר להבין את הסטטיסטיקות המחורבנות (אופס...) הללו, ושצריך גם, טיפת מזל. ונקווה לטוב. ונעשה הדמיות כל חצי שנה. ותחזיקו אצבעות.

http://www.youtube.com/watch?v=h_Sj9o7DWJU

איזה שיר נהדר. תקשיבו. שוב חג שמח! אני הולכת לנוח, לא לצעוד, אולי אחר כך...