עכשיו זה הזמן שלי

תך ועוד תך אני רוקמת מנדלה. ידיים עסוקות, צבעים עזים, עוזרים להעביר את הלחץ המתח והצער.
ביום ה מיד לאחר הניתוח, בחדר ההתאוששות, עדיין רדומה בקומה שלישית, יש אזעקה. אז מה. אחרי שנה כזו, שום דבר כבר כנראה לא יקרה. 
קוראת מאמרים על נשים ומגדר. מבחן בעוד שבועיים. נראה הזוי. הכל נראה הזוי. 
ולמי יש סבלנות בכלל למשהו. חוץ ממנדלות. ורקמה. עבודה נשית. צחוק הגורל. זרע החיים. כך קוראים לתבנית. כמו תאים של עובר שהתפצלו. 
ביום חמישי עברתי ניתוח.

ככה זה בינתיים. באמצע. זרע החיים. בתוספת ספירלות. התעלות והמשכיות. צבעים שלי. עזים. נועזים. זה מה שעושה לי טוב עכשיו. רקמת נשים. בעורף.