עכשיו זה הזמן שלי

אז יש לי היום יום הולדת, וזו הזדמנות נפלאה להיכנס לכאן שוב. כל יום אני מתלבטת - מה יש לי כבר לכתוב, והאם זה ראוי וכדאי לבלבל לכם את הראש...והנה, הזדמנה לי הזדמנות נפלאה. היום יום הולדת. 56. טרללה. גדלתי בשנה.

56 זה כבר ממש לא צוציקית. מצחיק. אני בכלל לא מרגישה כל כך איך שהזמן עבר. הוא פשוט עובר. וחולף. וכדאי לתפוס כל רגע, לנשום עמוק ולנסות למצות את היופי שבו. ואם לא יודעים מה היופי שבו, לחפש. שווה להיות פוליאנה, להתבונן בחצי הכוס המלאה. להעלים עין מדברים שניתן להחליק ולא להתעצבן מהם. כמו שאומרת ביירון קייטי בשיטת העבודה שלה - לאהוב את מה שיש. אין זה אומר שלא צריך לעשות, לשנות, אבל אין סיבה להיות מופעלים, כועסים ואומללים ממה שיש. זה לא מה שישנה את המצב. זה רק ירע את המצברוח...

אז, להרבה שנים של עשייה, יצירה, חברות, אהבה, בריאות, שמחה, חמלה וקשב, ולכמה שפחות רוגז, כאב צער מדון ריב ושנאה. שיהיה רק טוב לכולנו.