עכשיו זה הזמן שלי

שוב מהאתר שהוא מפנה אותי כל פעם...

כל כך אני מחכה כבר ללימודים, המסעירים, המאתגרים, המסקרנים.

כל כך אני נהנית להעשיר את עצמי בידע, במחשבות, בתובנות.

היום מתחילה שנת הלימודים, ואני מתרגשת, ומצפה ממש לקורסים החדשים, למרצים החדשים, לחברים החדשים.

פתחתי את האתר של האוניברסיטה, וראיתי מהן דרישות הקריאה משבוע לשבוע של קורס אחד מבין אלו שבחרתי...וחשכו עיני...

איך אני אספיק? האם אני אבין? האם אני מתאימה לקורס הזה?

איזה כיף? בהחלט גם חיל ורעדה.

האמת שלא. 

חזרתי לפני חצי שעה מצעדת הרצליה. יצאנו אני ובני הצעיר ב 9:15 מהבית, לאחר שהוא השכים קום למעני (!) ונסענו לפארק של הרצליה.

איזה אירגון מופלא של העיריה! בהחלט כל הכבוד!

בפארק, בחורשת האקליפטוסים המוצלת, קיבלנו מים, כובע, מפת מסלול ומחזיק מפתחות, ויצאנו לדרך! 

בהרצליה, שיפתה  והתפתחה בשנים האחרונות לצורכי הפנאי והספורט, הנוי והיופי, אפשר היה ללכת את כל המסלול כולו ללא הפרעה לתנועה בכבישים. ישנם אין סוף מסלולי הליכה, מסלולי אופניים, פארק, פארק חדש, והסיום בספורטק - הכל על טהרת המסלולים שאפשר בעצם לצעוד בהם כל יום....(אהמממ. אפשר לחשוב על זה, לא?)

צעדנו במסלול הקצר - 5 ק"מ - ביחד עם קהל רב ומגוון - צעירים, מבוגרים, זקנים וילדים בני שנתיים שלוש. איזה קהל ססגוני! בני הצעיד אותי בקצב די מהיר וסיימנו תוך פחות משעה את המסלול למרות שהתעכבנו לשמוע מוסיקת חוצות, לצפות במתקנים המתנפחים, לפטפט עם אנשים שפגשנו (למשל בעלי שחזר ממסלול אופניים אליו יצא כבר בשבע בבוקר).

איזה כייף זה שאפשר לרצות, ממש לרצות, ללכת לצעדה, לא לחשוש שלא אוכל לסיים את המסלול, להנות מספורט, מפנאי, מקהל ונוף. 

כל הכבוד לעירית הרצליה! כן ירבו פעילויות כאלו!