אני יודעת, אני מבליחה מדי פעם, מגיבה מדי פעם, וכותבת לעיתים נדירות. לא מרגישה נוח לכתוב, ולא להגיב באופן מסודר אצלכם. ואני לא מצליחה להגיב אצלכם, ולעשות את זה באופן סדיר. איכשהו, אני קופצנית, חסרת סבלנות, נכנסת, קוראת, לא מגיבה, משאירה את הפוסטים פתוחים בטאבים אצלי במחשב, אני אגיב אחר כך...ולא חוזרת. אז איך אכתוב כאן, אם אני לא ממש יחד איתכם?
ואני כן עוקבת אחרי מעלליכם, כאן, או בפייסבוק, ודי מעודכנת, למרות הכל.
והנה התחלתי לקבל פה ושם מיילים מחברי כאן, שדואגים לשלומי. והנה אני מעדכנת.
אז באמת אני לא כל כך יודעת מה אני עושה. עסוקה, רצה, מתרוצצת, עושה רי-פרש כאן, בפייסבוק, במיילים. פתחתי דף פייסבוק מקצועי שלי, חפשו אותי בשמי בעברית - רותי קוטלר - ותגידו אם זה מוצלח, עשו שתף, לייק, מה שלא יהיה שאולי זה יגדיל את התפוצה. יש המון קוראות, בקהל היעד הממוקד שלי, ואני מתכוונת לפתוח שתי סדנאות - בוקר וערב - מפגשים לנשים בגילאי אמצע החיים. הסדנאות נקראות "במטבח של רותי" ובהן נשב, נשוחח, נשתף, נתמוך, נתייעץ, ונאכל אוכל טבעוני שאני אכין.
אני עסוקה באירגון של דברים חדשים בסניף של ויצו. אירגנתי קורס של ציור מנדלות. במהלך השנה אארגן עוד קורסים של מפגשים סביב יצירה כלשהי, אולי טלאים, אולי צילום, ובכל מקרה יהיו אלו מפגשים חברתיים בסניף. קראתי לסוג המפגשים הללו "אנחנו משויצות ביצירתיות שלנו" ובאמת הכוונה היא שבסוף השנה נערוך תערוכה בויצו, בהרצליה פיתוח מיצירות המשתתפות.
יזמתי גם הקמת קבוצת זמר, מקהלה, שתתכנס מהחודש הבא בימי חמישי אחה"צ בחמש וחצי בסניף. אנחנו נשיר, נהיה ביחד, וההרמוניה של המוסיקה ושלנו תרקיע שחקים...
כמובן אני ממשיכה להנחות את קבוצת הנשים שעליה קורדליה עשתה את הסרט "חדר משלהן". כבר שש שנים אני מנחה אותן בהתנדבות, והחברות ביננו יקרה ללבי.
מה אני לא עושה...ספורט. מדברת, מתכוונת, ולא מצליחה. וזה חשוב לי ממש, לגוף, לנפש. אולי אתחיל השבוע. יש לי רעיונות נוספים...
אז הרצאות, סדנאות, ויצו, חברות, משפחה, מנדלות. מנדלות. ריקמה. והנה המנדלה הרקומה האחרונה שסיימתי.
אז תהיו סבלנים אלי, ואל תכעסו. אני כאן, וחושבת עליכם, גם אם אני לא תמיד כותבת או מגיבה. מחבקת את כולכם. שבת שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
