לא , לא התבלבלתי בחג. זה לא פסח. אני יודעת.
אבל באמצע השבוע הקרוב תגיע לארץ לשלושה ימי סדנא ביירון קייטי, ההוגה של שיטת "העבודה". כפי שכתוב באתר העבודה -
"העבודה ("The Work") של ביירון קייטי היא דרך לזהות ולהטיל ספק במחשבות שגורמות לכל הסבל בעולם. זו דרך למצוא שלום עם עצמך ועם העולם. הזקנים, הצעירים, החולים, הבריאים, המלומדים, והלא מלומדים – כל אחד שדעתו פתוחה יכול לעשות את העבודה הזאת."
ואכן, אני התוודעתי לעבודה כשנסעתי לאשראם. כתבתי על כך כמה פעמים. העבודה הזו היא דרך תיחקור של הדברים שמרגיזים אותנו. תיחקור של הדברים שמכאיבים לנו. שגורמים לנו סבל. תוך כדי החקירה של המחשבות שלנו, אנחנו משתחררים מהעבדות להם, ומוצאים שקט ושלווה.
העבודה היא טכניקה קלה לביצוע, שיטתית כמעט כמו תוכנת מחשב, המאפשרת ניקוי רעשים, הבנה של העומדים מולי - אנשים או העולם - והבנה של הדרכים להתמודדות עם הרבה מהכאבים, הכעסים, התסכולים, הקנאות, הרוגז והסבל שלנו.
ביירון קייטי מגיעה לארץ, ובכנס ובסדנא ישתתפו 2200 איש...לא שמעתי על כנסים רבים כאלו בארץ. נדמה לי שזו תהיה חוויה של ממש, להשתתף, לשמוע אותה, לחוות את הדרך בה היא מנחה משתתפים בעבודה.
זו תהיה גם חוויה גדולה להיות חלק מכנס כל כך גדול, שמאורגן על ידי אנשים ומחשבים. מעניין איך כנס כזה יתנהל בארץ. הייתי בכנסים גדולים מקצועיים בחו"ל, ומסקרן אותי לראות איך יצליחו להרים פרוייקט כזה כאן. זה מרגש.
מרגש גם לפגוש את האנשים שיגיעו לכנס, ולראות איך הם מיישמים את השיטה בחייהם. אנחנו בקהילה קוראים לזה - לשמור על התדר של העבודה.
אני לא תמיד מצליחה...אבל פעם בחודש חודשיים אני נפגשת עם עוד שלוש חברות מהאשראם, כאלו שהתחברתי אליהן שם, והחיבור הולך איתי מאז. חברות נהדרות, שאיתן אני מתרגלת את השיטה. יושבות וחוקרות מחשבות מציקות. מנקות את עצמנו מהרעלים שלהן. לפעמים גם בסקייפ. לפעמים גם בטלפון. לפעמים אני עושה עבודה בעצמי, עם עצמי, לעצמי. במיוחד זה טוב לעשות את התהליך בנסיעות ארוכות. המחשבות חוזרות ונבחנות. בסוף הנסיעה, הגעתי ליעד. תרתי משמע....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
