עכשיו זה הזמן שלי

http://www.youtube.com/watch?v=1_dsV0afFgA

החגיגה נגמרת 
ביצוע: הכל עובר חביבי
מילים ולחן: נעמי שמר

            
ולפעמים
החגיגה נגמרת
כיבוי אורות
החצוצרה אומרת שלום לכינורות
אשמורת תיכונה נושקת לשלישית -
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב
לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב
לשמוע חלילים ברוח החופשית
ולהתחיל מבראשית.

מבראשית
את עולמך בבוקר תמיד לברוא:
האדמה, העשב וכל המאורות
ואז מן העפר, בצלם אנשים
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

לקום מחר בבוקר...

גם אצלך החגיגה נגמרת
ובחצות הביתה את הדרך
קשה לך למצוא
מתוך החשכה אנחנו מבקשים -
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

לקום מחר בבוקר...  

עברו שלוש  שנים בהן הייתי באוניברסיטה, בתוכנית ללימודי נשים ומגדר.

אתמול, לאחר שיעור השלמה כפול, סיימתי את "חובות השמיעה" שלי לתואר.

חובות שמיעה. חובות שמיעה. חובות שמיעה.

אני חבה כל כך הרבה להקשבה שהייתה לי שם, לקשב העמוק בו האזנתי וקלטתי את שלמדו שם.

לא הרגשתי שיש לי חובות כלשהם לשמוע. רק רצון עז, לקבל עוד ועוד, רצון לטרוף את העולם, לפתוח את עצמי יותר ויותר לידע, לקריאה הביקורתית, להבנות ולתובנות שצמחו בי.

אנשים ברכו אותי שסיימתי...ואני כל כך עצובה. כל כך רוצה עוד, ועוד, ועוד. 

ועוד.

אני מתעתדת לכתוב תיזה. זה ייקח עוד כברת דרך - עכשיו, כאצנית מהטריאתלון, זו אולי לא דרך כל כך ארוכה...אבל אני רוצה ללכת בה לאט לאט, שלא ייגמר לי. שלא ייגמר.

אלו לא היו חובות שמיעה. אלו היו זכויות הקשבה. זכויות הפנמה. 

זכות גדולה התגלגלה בחלקי, על שזכיתי להיות שלוש שנים כאלו - שוב במקום לימודים מסעיר. שוב בחברת צעירים, רעננים, חושבים תוססים. זכות שקיבלו אותי בשערי הלבן, בגילי המופלג לקירבם, ושנתנו לי להיכנס לראשם ולליבם. הם בוודאי נכנסו לראשי ולליבי.

זכות התגלגלה לידי, שזכיתי לשמוע שיעורים מרתקים, ממרצות ומרצה מופלאים. שפתחו בפני דרכי חשיבה, שהעשירו את עולמות הידע והתוכן שלי, כמו גם את התודעה החברתית והפוליטית שלי.

אני מקווה שהתיזה תהיה נפלאה - גם אם מפרכת מתסכלת וקשה, כמו שהיו השנים הללו. וההמשך - מי ישורנו?

קיבצתי לי מגוון של כמה מאות חברים בפייסבוק. לא, אני לא באמת מכירה אותם. קיבלתי הצעות מפייסבוק, והתמסרתי ונעתרתי ברצון.

מסתבר שהם מעשירים את עולמי.

אלו אנשים שאין לי מושג מי הם, מהיכן הם באים ומה הם עושים. הם מעלים פוסטים שונים ומשונים לרשת, ואת רובם אני לא קוראת, אלא רק מרפרפת ולא מעמיקה.

אבל, מגוון הדעות, הקולות, זוויות המבט, ההסתכלויות, הדיווחים מהשטח, הם מרתקים, מסקרנים. זוהי היחשפות מבחינתי לנושאים, אנשים, ומחשבות של "אחרים" רבים. לא מצונזרים. זה כבר לא לעוס כמו בתקשורת, זה לא מהוגן כמו בהגמוניה, או בבועות שאני חיה בהם. יש בדיעות הללו - מכל הקשת הפוליטית והחברתית מין משהו חתרני. אנטי דיסאינפורמציה. רמזים לדברים שונים, העלאת דעות, שיתוף, סיעור מוחות.

אני מאמינה בשמיעת דעות רבות ככל האפשר. הכח עובר להמונים. כבר לא יכולים להאכיל אותי בכפית רק מה שרוצים שאדע. ההפניות לבלוגים, ליוטיוב, למקורות מידע שונים, מגוונים את היכולת שלי לבחון את המציאות. לבחון את עצמי. את הדיעות שלי, את הסובלנות שלי לדיעות של אחרים. זו עוד דרך, בנוסף לכל מה שעשיתי עד כה.

אותי זה מרתק. תרתי משמע. מרתק באופן אינטלקטואלי, וגם מרתק אותי לספה ולמחשב...