עכשיו זה הזמן שלי

קודם כל, ולפני הכל, רציתי לברך את כולכם, חברי הוותיקים והאהובים בשנה טובה. 

שנה של בריאות, נחת, שמחה, עשייה, יצירה, שנה של שלווה, של חסד וחמלה.

מי ייתן ונוכל להיטיב עם אחרים, להיטיב עם עצמנו, עם העולם שסביבנו. לברוא אור בתוך הכאוס, בתוך החשיכה, להרחיב את גבולות הטוב. 

שתתחדש עלינו שנה יותר טובה מקודמתה. חלק מזה בידנו ממש. חלק מזה בכוחנו. לפחות את זה, בואו נעשה.

אני כל פעם מגיחה, ומנסה, ולא מצליחה לחזור באופן שוטף. אני קוראת אתכם לפעמים, כותבת לפעמים, אבל יש לי איזה חוסר שקט, תזזיתיות שלא מאפשרת לי לעשות המוני דברים שאני אוהבת ורגילה לעשות. מה אני עושה בעיקר בשעות הפנאי??? רוקמת. לא יאומן. רוקמת.

מקווה השבוע להיות כאן יותר, להשלים פערים, להתעדכן. 

עוד לא סיפרתי כהוא זה על גווטמאלה וקוסטה ריקה, והנה, במוצאי יום כיפור אני יוצאת לנדוד שוב. 

אני נוסעת לעשרים יום להודו. אני והבת שלי. שתינו. גם משם אבוא אני מקווה עם חוויות ומקווה לשתף גם כאן. 

אתם חסרים לי, אף שאני לא ממש כאן, אבל אתם במחשבותי. אני חוזרת. אל דאגה.