| 6/2008
 שלום :ם
היום היה לי יום רע, כן כן יום רע! בהתחלה יונה חירבנה עלי בדרכי התמימה לבית הספר, התמימה! לא הפרעתי לשום אורגניזם חיי ביקום, ופתאום באה היונה הזאת יימח שמה^%&#% ומחרבנת עלי, עלי!^%#$Q^ כאילו היצור הכי תמים שיש, ואם אתה לא מבינים עדיין מה קרה היונה פשוט הטילה את מיימה, עשתה צריכה, שלשלה עלי. מה עוד%$%$@?# אתם שואלים, היא גם..היא גם...(אוי עדיין קשה לבטא זאת בלי לפרוץ בבכי ), היא ברכה אותי במתנת האלוהות- חתיחת חרא יותר גדולה מראשי התמים(נכון שזה מגניב^%$^%, אז זה לא!).
בקיצור החרא שלה פגע בחולצתי (הכמובן תמימה), וזה נמרך על כל החולצה, וזה עוד לפני שהגעתי לבית ספר. אחרי שהבנתי את גודלה של המכה (או יותר נכון החרא) קיללתי את היונה בשלל שפות, טעמים והבהרות שונות ואף משונות. אחרי כמה דקות שפרקתי את כל אוצר המילים (התמים) שלי, שמתי לב שהיונה הנמיכה עוף עד שפשוט נפלה מן השמים בצלילה ופגעה בראשו של אדם (כמובן אחרי זה הצלתי אותו בתמימות, אבל זה כבר סיפור אחר והוא יסופר בפעם אחרת). בשניות הראשונות לא ידעתי למה, אבל אז נזכרתי שקורס לעובד אלילים מתחילים (גם זה סיפור אחד, וארוך, ובטח שלא יסופר), לאחר מכן רצתי אל היונה והצטערתי שהיא מתה (זוכרים? תמים  ), אבל נזכרתי שחירבנה עלי וכבר להצטערתי, אז התחלתי לדרוך עליה עד שיצא ממנה כל הבנוכו ולפתע היה צלצול לרצתי לבית ספר :ם
כאשר הגעתי לבית ספר (הלא תמים שלי(כי שמעתי מישהי גונחת בשירותים של בנות(אני דיי בטוח שהיא מהכיתה שלי(אולי כדי להגיד לה שהיא מאחרת(אוי שיט זה אומר שגם אני מאחר(חייב לרוץ!)))))).
כאשר הגעתי לכיתה התברר שהיום יום חמישי כשלמעשה שמתי בתיקי (התמים) את המערכת של יום רביעי, וזאת כי ראיתי את המורה ללשון והבעה קלינגשמורחטרפלצר (היא שוודית או משהו. לכו תבינו את שוודים) אומרת בקולה הרם "*** האם הבאת את הציוד הנדרש לשיעור?". עיניתי כמובן בשלילה "כן המורה הבאתי את כל הציוד הנדרש, ואפילו של כיתה ו' DDDDDDDDD::::::::::" והלכתי לכיוון מקום מושבי הנעלה (והתמים ביופיו).
מקום מושב שעברתי לידו אמרו לי בוקר טוב בצורה כזאת שמחה (ותמימה למרבה הפתעתי) "בונא יא פריק גזור ת'שיער", "איך יא מכוער כל היום שומע רוק כמו איזה הומו", "יש עד מחר פריק לגזום את השיער שלך או שאני אקרע לך ת'תחת","שיוווו אוווו תראי איזה פרקי הוא&^%&%", "נכון&%$&$%!!!!!!!!1111111111אחדאח". בזמן שהילכתי ליד לא באמת הבנתי מה הם אומרים, תמיד חשבתי שהם מדברים שפה יותר פרימיטבית ופשוטה, אך למרות זאת תמיד ניסיתי ללמוד את שפתם, כדי שאוכל לתקשר איתם טוב יותר חוץ מהנהמות שאני עושה כשאני מנסה לתקשר איתם (איזה מושמוש אני^%$^$% ותמים).
"שלום *** מה שלומך" אמר לי צ'ארלס ברניגטון. צ'ארלנס הוא בריטי, מאותם הבריטים המנומשים והג'ינג'ים( אתם יודעים האוריגילנים, אלו שנחנקים מהגבינה שלהם לעיתים), צ'ארלס הוא חברי הטוב ביותר(מכיתה א') הוא נוהג לעזור לי בשיעורי הבית אפילו שהוא רק חודש בארץ ועלה לארץ לפני חודש (גם זה סיפור ארוך, לא מעניין, ואפילו מטריד שבטוח לא יסופר).
"שלום גם לך צ'ארלס, ושלומי בסדר, חוץ מהעובדה שחירבנה עלי יונה בדרך לבית ספר" אמרתי בחביבות וישבתי לידו.
"הממממף האם אני מריח קממבר?" שאל צ'ארלס ועיניו התרחבו בצורה מפחידה.
"לא לא, רק חרא של יונה, אין צורך לטעום" אמרתי כשהוא קירב אצבע אל חולצתי.
"היי שקט שם" אמרה קלינגשמורחטרפלצר "גם מאחר, גם מדבר ,וגם לא מכבד את חברך. פשוט בושה וחרפה!".
כף עברו להם פתאום כמה שעות,דקות,שניות,מאיות השניה, אלפיות השניה וכל מה בא מתחת עד שהגיע הצילצול הגואל להפסקה- או יותר נכון להתחילת הסוף מוהאהאהאהאהאהאה (סתם נו).
בהפסקה הוצאתי את הסנביץ' שלי מהתיק שלי (שאימי התמימה הכינה), ולפתע רייבן ומאחוריה נבייר ה...איך אומרים את זה, אמויקים? הופיעו מולי.
"שלום, אני אפלה, קשוחה, שחורה וכל זה. אני רוצה את הסנוויץ' שלך" אמרה רייבן.
"לא ולא, לא אסכים זאת בשום סיכוי, לא עבור בשתיקה על אימרה זאת, לא ולא" אמרתי והסטתי ממבטה הגרגרני את הסנביץ' שלי.
"נבייר, תחזיק אותי או שאני מפתפרעת עליו "אמרה רייבן בקול רם כשקצף לבן החל לצאת מפיה.
"לא...בבקשה לא!" אמר בבכי נבייר" בפעם האחרונה שהחזקתי אותך כמעט נשרו ידיי" סיים ואיבד הכרתו.
"קחי, קחי!" אמרתי ודחפתי את הסנביץ' שלי לידיה ופניה נרגעו(אני לא מוכן לבות בתול >:)
"תודע" אמרה בחיוך והדביקה נשיקה על הלחי שלי (שהפכה בין רגע מתמימה לתועיבהף אבל תועיבה טובה  ).
"אויש הקיבה שלי מקרקרת" קירקרתי בחולשה כי קיבתי קירקרה והתסכלתי לכל האחרים שנהנים מהאוכל שלהם. פתאום ראיתי את דנה (ההיא משירותים) מסתכלת עלי ומסמנת עם האצבע שלה לעקוב אחרי. כמובן שעקבתי אחריה באבירות (ותמימות, שעד היום אני לא מבין למה). בזמן ששיטטו ברחבי הבית ספר שמתי לב שהוא רק. כמובן שחשדדתי, אבל הייתי בטוח שדנה תוביל אותי אל מקום מבטחים.
"שירותי הבנות?" אמרתי כשהיא שברה ימינה חזק אל תוך השירותים. פחדתי, כמובן שפחדתי. הזעתי, כמובן שהזעתי. השתנתי במכנסים, כמובן שלא השתנתי במכנסיים, ונכנסתי פנימה וקפיצה של לחיים או למוות.
בפנים גיליתי מקום מוזר עד מוזר מאוד, או אפילו עד מאוד מאוד. בפנים היה מה שנראה לכאורה כמו שירותי בנות רגילים התגלה כמקום פולחן של אותם מברכי בוקר טוב (מטור שמאל, אמרתי שהם מטור שמאל נכון? אוי שיט לא אמרתי ^^' ). בכל מקום היה מרוח בחרא כתבים עתיקים ובלתי מזוהים.
"שלום לך וברוך, יא בן מנייק לא תגזור ת'שיער יפריק, הבא אל המקדשנו הקט" אמר המאסטר קרפר.
"מה אני עושה פה?" שאלתי בחדש
"אתה הוא הנבחר, אתה הוא זה שאלוהנו קונצטפיליקקא בחרא כדי להובילנו" אמר המאסטר קרפר ופרש ידיו.
"אני? נבחר? מה פתאום? "אמרתי וצחקתי צחוק מפוחד.
"כן! אתה הנבחר, ראה את החרא שמרוח על חולצתך" אמר המאסטר קרפר.
"אהה החרא שה...שניה...לא משנה" אמרתי, כי ידעתי שהם לא ישמחו שהרגתי בקללה שבטית את השליח של האיך קרואים לו? מסטברביקא? לא משנה.
"ועכשיו" אמר בחיוך מרושע" הגיע הזמן שנעלה קורבן".
"לא! בבקשה" צרחתי" אני עדיין בתול, בתול!"
"על מה אתה מדבר?" אמר המאסטר קרפר" בסך הכל אנחנו צריכים שתחרבן על המזבח וחכה עד שניגמור איתו".
עכשיו חשדתי, הם מתכוונים להצית אותי, ואכול אותי במגוון דרכים.
"אתם יודעים מה?!" אמרתי בשימחה.
"מה?1" הם ענו בשימחה גם כן.
"הגיע הזמן לברו-אחחחחח" אמרתי וברחתי כל עוד נפשי בי מחות לשירתי בנות.
"לא אל תרוצו אחריו" אמר המאסטר קרפר" אנחנו עוד יום אחד נתפוס אותו ונגרום לו לחרבן".
ואחר מכן חזרתי אל כיתתי (בתמימות כמובןף אל נא תשכחו), והמשיך היום, שלא היה מעניין ולכן אספר עליו
סתם לא.
| |
| כינוי:
בן: 34
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
