| “...?If death meant just leaving the stage long enough to change costume and come back as a new character...Would you slow down? Or speed up”
|
 כינוי:
HolyּGutless בת: 34 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2008
המוזה שבכתיבה.
מתיי זה יפסק?
הכאב מסרב לעזוב אותי במנוחה.
הוא בא ביום, הוא בא בליל, כבול ללבי בשרשרת עצומה.
הוא מבקר אותי ברגעים בהם אני הכי לא מוכנה.
הופעתו את האמת חושפת, ומסירה מסווה שקרים, וכאשר איננו - הנני מרגישה כבמימד השווא.
ושוב אני מוכנה לקבלו בזרועות פתוחות, כיוון ונגמר כבר כל כוחי, ידיי חסרות שליטה.
והוא מפתיע, עם עיניו הקרות כקרח, הנוצצות והחדות כאור הזרקורים.
לוחש לי את מילות הצער ושירי השיממון, וכל המצייתים הכפופים לו סוגדים לגדולתו השפלה והנבזית.
מתיי זה יגמר?
הכאב מייסר, אינו עוזב.
הוא רק מגביר את איתנו, הופך אביר יותר, חסון יותר.
אינו מראה כל רחמים, לא מתחשב, תמים, אך לא מגזים.
הוא רק מודיע כשנגמר הזמן,
והוא מוכן, מוכן שוב להכות במגלבו... מגלב הצער,הייאוש.
הביזיון, גובר הביזיון, בולע כל כולי כגל, משמיד כל רגש אנושי.
ואף על פי הנאמר, עושה לי טוב כל ביקורו, משמח ואף מדכא, ומאזן את כל המחשבות.
הוא כממתק פעוט לא מספק, והרצון לעוד - גובר.
כי אם לא הוא... מי יחזירני אל העולם האמיתי?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
