אתם יודעים מה ההיבדל בין אהבה להתאהבות?

כשאתה מאוהב, אתה מתחיל לבנות אידיאלים. ממציא לבן-אדם תכונות בדיוניות. מוסיף את הטוב, משמיץ את הרע. וכל יום מקווה שהפנטזיה שלך תתגשם. זה מה שמחזיק אותך בסביבה. מחזיק אותך עיוור, מתפלל לשווא.

כשאתה אוהב, אתה לא דורש דבר בחזרה. אפילו אם הבן-אדם מסרב לך, ואתה לא מצליח להשיג אותו.

אתה עדיין ממשיך לאהוב אותו, אפילו מרחוק.

לרדוף אחריי אידיאלים זה לא המעשה הכי נבון...כי בחיים לא תמצא אותם. אף אחד לא מושלם, אנחנו סך הכל בני תמותה... בכל בן-אדם יש פגם. כל פרח נובל עם הזמן. ברגע שאתה אוהב מישהו, הוא הופך לאידיאל שלך, ל"אובייקט המושלם" שלא דורש שום שיפור. אתה מקבל אותו בדיוק כמו שהוא, עם כל התכונות וההרגלים הרעים, עם כל הכתמים והפגמים - לא אכפת לך.

בכל מערכת יחסים יש שני צדדים. יש את ה"פלוס" וה"מינוס". משיכה והתנגדות. כמו מגנט - חלקים שונים נצמדים, וחלקים זהים דוחפים,מרחיקים אחד את השני. ה"פלוס" תמיד ישאף ליותר ויביט קדימה. ה"מינוס" ישתף פעולה, אבל בבוא העת - יעזוב. רצף מקרים שחוזרים על עצמם. שרשרת מזדיינת שאי אפשר לשבור. פעם אתה "פלוס", פעם אתה "מינוס". רוצה ולא רוצה. כמו חם וקר. כל מי שרוצה אותך - לא מעניין אותך, וברגע שאתה מוצא מישהו שבאמת זקוק לו - הוא לא ניתן להשגה. פלוס,מינוס,פלוס...מתמטיקה מזדיינת.