הגיהנום של כיתה ד'

סליחה !

אני ממש מצטערת שלא הייתי בבלוג מלא זמן .

הייתי חולה ולא היה לי כוח לכלום.

אפילו לא לאכול.

וכשזה קורה לי סימן שאני באמת חולה.

אבל אתמול בליילה התחלתי להרגיש יותר טוב ואני כבר רוצה לאכול.

לא צריך להאכיל אותי, לא צריך להכריח אותי,

לא צריך כלום.

אז אני ממש מקווה שמחר יהיה פרק.

יכול להיות שאני בכלל יסגור את הבלוג.

בית הספר שהיה לי שנה שעברה היה כלום לעומת בית הספר של השנה.

אני לומדת עד שעה שמינית לפעמים.

אז יש לי שתי בלוגים נוספים שעליהם אני כבר לא מוכנה לוותר,

אז זה בעדיפות אחרונה.

אני גם מרגישה שלא בא לי יותר.

אז יכול להיות שאני יסגור את הבלוג וזה יהיה סופית .

אף אחד לא יכול לשכנע אותי.

אני ממש מצטערת שזה קורה.

אני יתגעגע לכולם, אבל יש לי עוד שתי בלוגים שאתם יכולים להיות איתי בקשר.

במבי | טופ גירל

אז אולי בפעם האחרונה ,

טלי .

החלפתי עיצוב.

יפה נכון ?

אהה, אני ממש מצטערת שלא היה פרק כבר מלא זמן.

כי לא הרגשתי טוב ולא היה לי כוח לזוז מהמיטה.

אז העיקר שעכשיו יש פרק.

"למה כולם מסתכלים עלי במבט מוזר כזה?"

"אההה ...

את בטוחה שאת רוצה לדעת?"

"זאת תמי, נכון?"

"הפעם לא. זו לא היא."

"אז מה זה? מה עשיתי? לא עשיתי כלום?"

"לא.. תרגעי. זה...."

"מה ?"

"אולי זאת היא. אבל מה שבטוח זה בגלל זה."

אמרה והצביעה על דף סגול.

אני לא מאמינה.

היא כ"כ מפגרת.

והכול בגלל שהיא חושבת שאני גיליתי לכולם על אבא שלה.

"זאת בטוח היא." אמרתי

"היא לא שפויה" אמרה עינב.

"כן אה ? אין לה שכל לבן אדם הזה."

" את יודעת למה היא עושה את זה?" עינב שאלה אותי.

"כן. היא חושבת שאני גיליתי לכולם על אבא שלה."

"ואיך בדיוק יכולת? את היית במיטה בזמן שזה קרה,

ואת היית מחוברת לאייסי רק שלוש פעמים."

"וגם זה היה רק לבדוק אם היו לי הודעות."

"טוב המורה באה. בואי נכנס לכיתה לפני שהיא תיתן לנו עונש."

" חחחח... טוב ."

היתיישבתי במקום שלי. בודדה. בלי ידיעה מה יהיה אחר כך.

היה שיעור עברית. המורה נתנה משימה ואני ביקשתי לעבוד עם עינב.

"טוב. אבל לא לדבר על דברים שלא קשורים לשיעור." המורה אמרה.

העתקנו את המשימה מהלוח והתחלנו לעבוד.

- צילצול -

"נמשיך לעבוד מאוחר יותר. טוב?" שאלתי את עינב.

"אין בעיה. אני יתקשר אליך כשאני יגיע הבייתה." היא ענתה לי.

היום עבר די רגיל.

בלי חברות, שיעמום בהפסקה, שיעורים משעממים.

בסוף היום ניגשתי אל עינב.

"עינב? אנחנו הולכות או לא?" שאלתי אותה.

"אה ... כן ברור. אבל אני צריכה לקנות משהו לאמא שלי בדרך. טוב?"

"סבבה. את יכולה להלוות לי שני שקל?"

"טוב" היא ענתה לי.

" אני יחזיר לך מחר."

יצאנו מבית הספר וניגשנו למרכז. המרכז היה המרכז של השכונה שלנו.

שם היו רוב החנויות.

היה סופר, חנות ממתקים, פלאפליה, פיצריה, מספרה, חנות מחשבים,

טיפת חלב, משטרה וחנות צעצועים.

עינב הלכה לפלאפליה ועמדה בתור. אני הלכתי לחנות הממתקים וקניתי לי ארטיק.

חזרתי לעינב. "את רוצה שאני יקנה לך גם?" שאלתי אותה.

"כן. קחי" היא הושיטה לי שני שקל ליד. "תקני לי רמזור"

"אוקיי. אני כבר חוזרת."

חזרתי והתחלנו ללקק את הארטיק. הפלאפל של עינב היה מוכן והתחלנו ללכת.

"איזה חום. מזל שקנינו ארטיק." אמרתי לה.

"כן ... עוד מעט סוף שנה לא?" היא שאלה אותי.

"סוף - סוף. חיקיתי לזה מתחילת השנה."

"חחח.. טוב ביי. נדבר כשאני יחזור."

היא אמרה לי ביי כי הגיע החלק שאנחנו מתפצלות.

"רגע .. את יכולה להיתקשר בשתיים ורבע? כי אני רוצה לאכול." אמרתי לה.

"אין בעיה. שיהיה בתאבון."

"חחח... גם לך "

נכנסתי הביתה. "היי אמא".

"איך היה בבית הספר?" היא שאלה את אותה שאלה. כמו תמיד.

"בסדר. היום אני ועינב צריכים לעשות שיעורים בטלפון.

היא מתקשרת בשתיים ורבע. אז מה יש לאכול?"

"שניצל ופירה"

יש. אני הכי אוהבת לאכול את זה בארוחת צהרים.

זה יותר טעים ויותר בריא מהשניצלונים והצ'יפס שאמא שלי מזמינה מהבורגראנצ'.

אכלתי ועליתי לחדר. היה כבר שתיים ועשרה.

פתאום קיבלתי שיחת טלפון.

זאת לא הייתה עינב. זה היה ממספר בילתי מזוהה.

"הלו?"

"תתנצלי בפני תמי על שקראת לה מפגרת.

אם לא המצב שלך יהיה גרוע יותר" הקול ענה.

השתדלתי לעשות את הפרק ארוך יותר.

לכל מי שאומר שהפרקים עדיין קצרים לא לדאוג.

עוד כמה פרקים יהיה שינוי בעלילה.

אז גם הפרקים ישתנו. הם יהיו יותר ארוכים ויותר מסודרים.

מקווה שאהבתם,

טלי ^^

קרדיטים:

מפריד | פיקסל