שבוע הבא שבוע לחוץ ממש.
ראשון - ערבית, שלישי - היסטוריה, חמישי - בוחן באנגלית, שישי - ספרות,
ובין לבין גם המועד ב' במתמטיקה,
ועוד האסיפת הורים ביום שני, וכל הציונים שלי נכשלים וכל המורים שונאים אותי,
קיצר הולך להיות ששון ושמחה
סעמק נו, אין לי כוח.
אני ממש צריכה חופש, ממש.
וכבר תיכננתי מלא דברים לחנוכה
טל תישן אצלי, וגם קארין, ואני בטח אלך לישון אצל דנה,
ולקנות בגדים, ובת דודה שלי תהיה אצלי, וכניראה ת"א,
ובאלי באלי באלי כבר חופש.
סתם רציתי להחליף את הפוסט הדיכאוני הקודם.
יום ועוד יום את חושבת ,
בחדר לבד את יושבת מנגנת ,
הצלילים מזכירים לך את האחד שהיה,
שאהב, שנתן, את ליבך הוא שבה,
הצלילים נכנסים לך לתוך הלב,
זכרונות כואבים רצים בכאב,
מתגעגעת אליו, והגעגועים כל כך מכאיבים,
ולא נשאר לך כלום מלבד אהבתך,
לאותו אחד שהיה, שאהב, שנתן, את ליבך הוא שבה,
ואת לא מפסיקה עליו לחשוב,
ואת לא מפסיקה אותו לאהוב,
ויום ועוד יום את חושבת ,
בחדר לבד את יושבת, מנגנת,
חושבת עליו, ועל מה שהיה,
מתגעגעת לחיבוק, לחום, למגע,
והצלילים נכנסים לך אל תוך הנשמה,
הם מזכירים לך את אותו אחד שהיה,
מזכירים שהוא עזב,
ושבר לך את הלב,
וזכרונות כואבים רצים בכאב,
של כל נשיקה, חיבוק וליטוף,
על כל שיר, ומכתב, ודיבור חטוף,
להכול את מתגעגעת,
ולא נותר לך דבר,
מאותו אחד שאת ליבך שבר,
מלבד הצלילים,
זכרונות שרצים,
רצים בכאב,
כאב בלב.
סתם משהו . מזמן לא כתבתי.
דנה, מאשה, טל וקארין ?
אני אוהבת אתכן כ"כ.
שבת שלום שיהיה לכם.