ממעמקים קראתי אלייך ..

מצבי רוח משתנים,ואני כל כך שונאת את זה.

ודווקא עכשיו - כשהכול צריך להיות טוב, ויהיה טוב וזה רק תלוי בי.

אבל למה אני בדיכאון ?

אוף,אני כזאת דפוקה.

סעמק איתי כבר.

**

סתם משהו שכתבתי לפני הרבה זמן,

וכל פעם זה מזכיר לי כמה זה אמיתי.

היא לא מבינה מה רוצים ממנה,

היא לא מבינה.

היא מסתכלת במראה,

היא לא מכירה.

מי שעומדת שם,

זו לא אותה ילדה,

זו לא אותה ילדה שהייתה,

זו לא היא שאהבה.

הילדה במראה היא אחרת,

הילדה במראה שונה.

הילדה במראה לא מוכרת.

הילדה מוזרה.

היא מסתכלת במראה,

היא רואה מישהי אחרת.

מישהי מגעילה, מישהי מכוערת.

היא רואה את עצמה,

היא רואה כמה השתנתה.

היא שמנה, היא מגעילה,

היא רוצה להיות רזה.

היא אטומה, היא סגורה,

היא שטחית בלי רגשות,

כ"כ כואב לה, והיא לא מצליחה לבכות.

לא אכפת לה מכלום,

לא רוצה אף אחד,

היא רק רוצה למות,

רק רוצה להיות לבד.

והיא יודעת, שפעם היא לא הייתה כזאת.

פעם היו לה, היו לה רגשות.

היא יודעת שפעם, היא ידעה לבכות,

פעם היא ידעה לאהוב,

פעם היא לא הרגישה מכוערת,

פעם היא אהבה,

פעם היא הייתה ילדה אחרת, ילדה שמחה,

היא לא הרגישה שמנה,

היא הייתה מרוצה,

מלאת חברים, אוהבים, סובבים.

הילדה במראה היא אחרת,

הילדה במראה שונה,

הילדה במראה לא מוכרת,

הילדה במראה מוזרה.

איך היא כ"כ השתנתה..

ואם אתם חושבים שזה צומי או רגשי,

אז אתם מזה מוזמנים להזדיין לי מהבלוג.

**

הכול זה לטובה, גם אם זה ניראה עכשיו אחרת ..