ממעמקים קראתי אלייך ..

" תמונה, ריח, צליל, מעוררים בנו זיכרון שעדיין חי, עדיין פועם.

זה מעבר לעובדה אם אנחנו רוצים את זה או לא, הזיכרון הזה חוזר בלי רשות, בלי שיקראו לו.

למה משהו שאנחנו רוצים לקבור, לשכוח, מסתנן אלינו דרך החושים וחוזר חי כמו תמיד?

כי הוא אומר לנו משהו, הוא דורש מאיתנו משהו.

משהו פועם בתמונה הזאת, בריח הזה, במוסיקה הזאת, הוא לוחש לנו משהו, זה הזמן האבוד שחוזר כדי שנקבל אותו בחזרה.

הזכרונות הפתאומיים האלו הם סימנים שמובילים אותנו,

כי כשאת שומעת שיר שמזכיר לך תקופה אחרת ומעורר בך געגועים,

זה אומר שמשהו ממה שהיית רוצה לחזור, רוצה להמשיך לחיות.

כמעט כל יום מגיעים אלינו תמונות כאלו, ריחות כאלו, צלילים כאלו, שמעבירים אותנו לעבר אבל אנו מתעלמים מהם.

אבל לאט לאט כשנמשוך בקצה החוט הזה, כשהזיכרון הזה יוביל אותנו אליו, נגיע לקצה השני,

למילה שתמיד הייתה שם וחוזרת ופורצת, לא מקישה בדלת אפילו, היא באה לתבוע אותנו כי היא רוצה להיאמר.

זהו זמן אבוד, שנכנס דרך החושים ומתפרץ פתאום, עבר שהופך להווה כי הוא לא מסוגל לחכות,

זמן אבו שרוצה להיוולד מחדש, זמן אבוד שרוצה שימצאו אותו שוב.

כי כשאנחנו מחזירים לעצמנו את הזמן האבוד, משהו נולד בנו מחדש ואנחנו חוזרים להרגיש חיים,

אנחנו חוזרים להיות מי שאנחנו.

כשאנחנו מחזירים לעצמנו את הזמן האבוד אנחנו ממציאים את עצמנו שוב ושוב ושוב.

כשמשהו חוזר להווה שלנו שוב ושוב זה מראה על עובדה פשוטה- הוא אף פעם לא עזב אותנו.

כי בלב שלנו - שיר הוא לא שיר, הוא הרצון לאהוב.

עבר הוא לא עבר, הוא הזמן האבוד שרוצה שנחזיר אותו.... "

(כמעט מלאכים פרק 90)

אחד הקטעים הכי יפים שהיו אי פעם בסדרה הזאת... יש יגידו שזה דבילי אבל הסדרה הזאת היא פשוט דרך החיים שלי,

היא מלמדת אותי כ"כ הרבה והיא התרופה שלי לכל דבר, הרבה זמן לא אהבתי משהו כל כך כמו לראות כמעט מלאכים.

" אתה טועה פעם אחת ואתה חושב שלמדת את הלקח, שלעולם לא תחזור על אותה טעות,

אבל אז זה הדבר הראשון שאתה עושה, חוזר על אותה טעות, מועד פעם אחר פעם על אותה האבן,

אבל לא סתם אנחנו חוזרים על אותה הטעות..

למה אנחנו חוזרים על אותן הטעויות שמצערות אותנו, שמפחידות אותנו, שמשתקות אותנו?

למה אנחנו חוזרים תמיד על מה שעושה לנו רע? למה אנחנו נכשלים פעם אחר פעם? ... "

(כמעט מלאכים פרק 84)

כבר שבוע אנחנו ב2010 ושבוע לא מוצלח במיוחד כולם פתאום זוגות וכל חמש דקות כשאני נכנסת לפייסבוק אני רואה שניים אחרים בריליישן שיפ

וחשבתי עלייך השבוע ואפילו חלמתי וכל זה ניראה לי כל כך מדהים

ואז נדרתי נדר שאני חייבת להפסיק עם זה כי אסור לי להיכנס ואסור לי לחזור על אותן הטעויות שוב

אני בסה"כ מכירה אותך איזה שבועיים אבל יש לי נטייה לחשוב על מישהו בלי הפסקה כשהוא מסקרן אותי ואתה מסקרן אותי

אתה בא והולך נעלם ושולח הודעה וכשאנחנו מדברים אתה מצחיק אותי ואז פתאום יכול להיעלם

אבל אסור לי לחזור על טעויות ,אסור לי להיכנס לבור שאי אפשר לצאת ממנו למשהו שאף פעם לא יקרה,

אני חייבת לעזוב את כל החרא הזה בצד ולהישאר נקייה (זה נשמע סמים יואו) וכשזה יבוא זה יבוא בלי הזמנה, דנה תמיד אומרת..

מה יש לי שאני כזאת דפוקה אני רואה מישהו ואחרי דקה אני מתחילה להרגיש דברים ואפילו אני לא יודעת על סמך מה

באמת שאני מטומטמת, לא פלא שאני אף פעם לא משיגה מה שאני רוצה כי אני לא באמת יודעת מה אני רוצה

אני מוותרת בקלות אני לא יודעת להילחם אני לא יודעת לרצות באמת אני לא יודעת להשיג את המטרה שלי

אני לא יודעת להראות מה שאני שווה לאף אחד פשוט לאף אחד

וכל כך רע לי לפעמים אני לא יודעת אני יושבת על המיטה ואני חושבת לעצמי שבא לי משהו אחר ובא לי איזה שינוי אני שמה שיר ומתחילה לבכות

ואף אחד לא יודע את זה

I'm not calling for a second chance

I'm screaming at the top of my voice

give me a reason but don't give me choice

cause I'll juse make the same mistake

again