ממעמקים קראתי אלייך ..

" איך היא האהבה?

היא מסובכת? היא גחמנית? האהבה היא רעה? אגואיסטית? היא לא צודקת? היא רכושנית וקנאית?

האהבה היא חסרת זמן? היא המועקה של החיים? האהבה היא בוגדנית? כואבת? משלה?

האהבה היא בדידות? האהבה הולכת ובאה?

מה הטבע של האהבה?

כולנו מודאגים בגלל שאוהבים או לא אוהבים אותנו. האם זה יותר חשוב להיות נאהב מאשר לאהוב?

"הגבר" כמו שכולם קוראים לו, זה שאוהב, הוא לא יותר מאושר מסתם אחד שרק רוצה שיאהב אותו?

אם מישהו קצת לא בסדר, מי שיאהב אותו יקבל אותו, כמו שהוא, בכל מחיר, בגלל שכל מה שהוא רוצה זה רק לאהוב.

כשמישהו אוהב, אכפת לו מהאחר יותר מעצמו. כשאוהבים, מוכנים להקריב כל קורבן למען האחר.

כשאוהבים אין דבר שמשמח אותנו יותר מאשר לראות את האחר שמח, ואין דבר שמעציב אותנו יותר מאשר לראות את האחר עצוב.

לאהוב זה להיות מוכן לוותר על אהבתך בשביל אהובך.

ומי מאיתנו חוותה חוויה כזאת? אף אחת,זה ידוע.

בגלל ששום דבר לא מספיק לנו. אנחנו רוצות שיוותרו, שיקריבו ושיהיו גיבורים בשבילנו.

ואם זה לא ככה, זה אומר שהם לא אוהבים אותנו. שום דבר לא מספיק לנו.

מצד אחד, אנחנו רוצות שמי שאוהב אותנו יאהב את מה שהוא אוהב, את מה שהוא לא אוהב ואת מה שהוא אף פעם לא יאהב בנו,

אבל מצד שני מי שאוהב יותר מידי זה חשוד לנו, ואנחנו כל הזמן מחפשות אותו ובודקות אותו בשביל להגיד לו

"רואה, פישלת, אתה לא באמת אוהב אותי כמו שאתה אומר. אתה לא אוהב אותי כמו שמגיע לי. אתה לא אוהב אותי אהבה אינסופית."

האהבה היא מתמסרת. כלומר, האחר חשוב לנו יותר מאשר עצמינו.

כשאחד לא מוצא את האהבה, היא מוצאת אותו, וכשהיא מוצאת אותך היא מסובבת אותך, גורמת לך לעשות שמיניות באוויר.

והדבר היחיד שמעניין אותנו זה לאהוב, לאהוב בלי סיבות, בלי ספקות.

כי זה הטבע של האהבה. "

רציני שצריך שינוי צריך משהו מיוחד המצב הזה נמאס לי ממש ממש נמאס לי

אני שונאת את הדיכאונות הרגעיים האלה

it's not me, it's you

always has been you

all the lies and the stupied things you say and do

it's you

and now I know it's not me it's you

ביי