Life in a Glass House

אז אתמול שיקרתי בישביל שירה.

היא ניצלה מעבודה.

הרגשתי מה זה טוב עם עצמי.

אבל תחלס.. לא יודעת ימים מעצבנים.

אני נמצאת בעייפות מתמדת.

אמא כרגיל מעצבנת.

חלומות ממשיכים לא להתגשם.

ואיך אפשר לשכוח שזאת תקופת מבחנים?

אה קיצר די רע עכשיו אבל..

"גשם בחוץ

וזהו חורף עצוב בישבילי

כובע גדול על הפרצוף

רק שלא יראו שזה אני

בחורות צעירות

עוד לא סיימו תיכון

ויש פה מאה אלף איש

 אבל אני תמיד

אהיה האחרון

הייתי מציע לך לנסוע איתי

אבל אין לי

רישיון...

ואולי מחר יהיה יותר טוב

את תיראי

מחר יהיה יותר טוב

בישבילי

ואם את שומעת את השיר שלי

אז תדעי שזה אני

מחר יהיה בסדר את תיראי

מחר יהיה בסדר

בישבילי

ואם את עוברת ברחוב שלי

צלצלי לי באינטרקום

ואז אני אקום

ואפתח לך את הדלת.

טהטהטהטהטהטהטהטהטהטה..."