למרות הכל .

יוסי נכנס במהירות לביתו שבצפון תל אביב, מקפיד שלא יראו אותו.

הוא היה מבוהל. זה לעולם לא קרה לו. היא לעולם לא הבחינה בו עד עכשיו ובטח שלא נפצעה בגללו.

הבוס שלו יכעס מאוד..

יוסי ידע את זה. אבל למרות זאת התקשר אליו. הוא ידע שהוא יכעס-אבל ידע דבר נוסף-הוא היחיד שיידע מה לעשות.

יוסי לא רצה להסתבך. לא עכשיו.

הוא התקשר בידיים רועדות אל הבוס שלו ודיווח לו על מה שקרה.

להפתעתו הוא הגיב בקור רוח.

הקול: "אני רוצה שתיקח עכשיו מזוודה עם בגדים לשבועיים, את הדרכון שלך וכמה ספרי טיולים של ארצות הברית. תתלבש כמו תיר לכל דבר."

יוסי: "אוקי, איםה לפגוש אותך?"

הקול: "אני אשלח לך מונית לבית שלך, תגיע לשדה התעופה ותתקשר אלי. אנחנו לא ניפגש זה יהיה חשוד מדי."

יוסי: "אוקי"

הקול: "אה.. דבר אחרון יוסי"

זו הייתה הפעם הראשונה שהצלם הצעיר שמע את האיש הקשה הזה מדבר בקול רך ואבהי.

יוסי: "כן?"

הקול: "אתה חושב שקרה לה משהו?"

יוסי: "אני לא יודע, אני לא חושב, ראיתי את החבר שלה רץ להזעיק עזרה .. היא תהיה בסדר"

הקול: "אוקי.רק רציתי לוודא. מזל שהיא לא ראתה אותך."

יוסי בלע את רוקו. הוא החליט לא להגיד לו שהיא ראתה אותו ונבהלה. הוא העדיף לשמור את המידע הזה לעצמו. מה גם שלא היה בטוח שזה מה שקרה.

יוסי: "טוב אני בעוד חצי שעה יגיע לשדה התעופה."

הקול: "תמהר. אני לא רוצה שיתחילו לבדוק שם ויזכרו שאיש אחד רץ החוצה מהמקום שניה לפני שמצאו אותה"

יוסי: "אוקי.."

יוסי ניתק והלך למטבח.

הוא הכין לעצמו קפה חזק וישב על כיסא הבר האדום במטבח הנקי והמפואר שלו.

הוא ריכז לעצמו בראש כמה פרטים שהוא לא סיפר לבוס שול-את העובדה שהיא ראתה אותו, את העובדה שהוא שמע אותה ואת חבר שלה מדברים לפני שיצאו-עליו, ואת העובדה שהוא היה במסעדה עם החולצה המפלילה-בעלת הכיתוב "יוסי פוטו".

הוא נאנח. הוא כבר לא זוכר מי הוא ומה הוא באמת רוצה.

הכסף סינוור אותו.

בשנתיים הוא הפך מבעל חנות קטנה ולא מצליחה, אדם קשה יום ועצבני, לאדם עמיד, עשיר אפילו, בעל דירה גדולה ומפוארת באזור היקר של תל אביב.

הוא שכח את חלומותיו לשאת אישה ולהקים איתה משפחה קטנה וחמה.

הוא הציץ בשעונו וראה שעברה כבר רבע שעה מאז סים את שיחתו עם הבוס שלו.

הוא קם במהירות וניגש לחדר הארונות הגדול בביתו.

הוא בחר מזוודה אדומה וגדולה, פתח אותה והתחיל להכניס לתוכה בגדים. הוא סידר אותם יפה כך שיראה כאילו הוא באמת יוצא לחו"ל לטיול. למרות שלא היה לו מושג מה הוא הולך לעשות שם.

הוא הכניס חליפה אחת שחורה ומהודרת, ושלוש חולצות טי רגילות עם הדפס.

כמה חולצות מכופתרות עם צוארון.

הוא הכניס מספר בגדים ללילה, מכנסיים קצרים, ארוכים.

בתיק הרחצה הוא הכניס את כלי הגילוח שלו, פנס קטן, משחת שיניים, מברשת שיניים.

הוא לקח שתי מגבות.

כשעלה לקומה השניה בביתו הוא נזכר בפרט חשוב והתקשר לבוס לשו.

יוסי: "להביא את הכלי שלי?"

הבוס: "אני לא חושב שיש צורך. אני מביא שניים."

השיחה התנתקה ללא מילים.

יוסי ידע שעם האיש הזה אין לדעת.

הוא לא ידע מה מטרותיו ומה כוונותיו.

הוא בחר מספר ספרי תיירות שהיו לו.

שניים של ארצות הברית ועוד אחד של הודו, פעם הוא קנה אותם-כשעוד היה עני. הוא פינטז להגיע לשם.

כשהוא חשב על זה הוא שם לב שזה בעצם יום של התגשמות חלום שלו, לא כך הוא רצה שזה יקרה אבל סוף סוף הוא טס לארצות הברית.

את החולצה המלוכלכת שעליו, החולצה המפלילה שעליו, הוא זרק לארגז הכביסה.

הוא החליט ללבוש מכנסיים מחויטים ויפים, חולצה קצרה מכופתרת וסידר את שערו כך שנראה כאדם רציני בן 30 העוסק בהיי טק ונוסע כדי לקחת קצת אוויר.

הוא פתח את הכספת והואציא משם כמה חבילות שטרות ירוקים.

הוא הכניס אותם לארנק בטן ויצא לדרך.

המונית כבר חיכתה לו בחוץ כפי שהבטיח הבוס שול.

בדרך הוא ישב וחשב על הכול, אולי זו תהיה הפעם הראשונה שהוא יראה את הבוס שלו. הוא ידע שהבוס שלו לא יעבור את בדיקות הביטחון עם המראה האימתני הרגיל שלו.

הוא בכלל לא שיער לעצמו שהבוס שלו כבר נמצא על המטוס הפרטי שלו בדרך לארה"ב מהרגע ששמע מה שקרה.

כן, אני יודעת שזה קצר פחד.וכן נודניקים אני יודעת שיש מלאא שגיאות..

או שאני יערוך את זה ויתקן שגיאות + יוסיף עוד קטעים או שוואלה פרק אחד יהיה קצר ופגום XD

תשרדו ,

סורי ..

אני יודעת שקצת נעלמתי בזמן האחרון .

אבל גם אתם לא ממש הגבתם 15 !

אז בקרוב פרק אררררוווךך כפיצוי , המסיבה של אור , ואל תשכחו שיהיה גם פוסט דמויות (;

לוב יו אל 3>

שירי .