הדרך לאושר ארוכה ומפותלת

אל תשאלו אותי מה פירוש האושר,

אני יודעת מתי אני מאושרת.

אני מרגישה את זה, הרגשה טובה,

הרגשה שבאה מעומק הלב.

אל תשאלו אותי מה פירוש העצב,

לא חייבת להיות לכל דבר סיבה.

אני מתכנסת בתוך עצמי, בוכה קצת,

עד שזה עובר ואני מחייכת שוב לעולם.

בשום פנים ואופן אל תשאלו על הקנאה,

אותו רגש מגעיל שבא והולך ללא רצוני.

אני רוצה את הכול, רוצה את זה עכשיו.

רוצה להיות כל מי שהוא לא אני.

ואם בכל זאת תשאלו אותי על רגשות,

אנעל את הפה ולא אדבר.

כל מילה נוספת שאגיד תהיה מיותרת,

אני רק אחזור לביתי ואמשיך בחיי.

________________________________________________

הדמות שיצרתי בשיר הזה כל כך לא דומה לי ובאיזה שהוא מקום אני מצטערת.

אני רוצה להפסיק להטריד אנשים עם הרגשות שלי אך לא מפסיקה, אני יכולה לדבר שעות עליי ורק עליי בלי להפסיק,

למה אני מתפלאת כשאנשים מתרחקים ממני? כמה אדם יכול לשמוע על אדם אחר?

עכשיו אני שוב מציקה לחברים שלי, שוב מספרת להם כמה שלא טוב לי, כמה שרגשות האשמה שוב מבעבעות בתוך ליבי, בסוף העומס על ליבי יהיה רב מידי והוא יתפוצץ וכל הצער יצא וישטוף את העולם { מטאפורה דומה למטאפורה בסיפור יגון - צ'כוב} .

כניראה שכלום לא ישוב להיות כמו פעם, משהו עדיין יצבוט בליבי, אולי תחושת הפיספוס, אולי הגעגוע אבל משהו ישאר שם לעד.

באהבה- כבר לא נעלמת {ואולי חבל שכך?}