אני רוצה לשכוח מהחברות שלנו כבר ולעבור הלאה, אבל אני לא יודעת איך.
בכל פעם שאני קובעת שאני מפסיקה לשים לב אליה ולשים לב לכל שאר חברי האהובים משהו משתבש ואני שוב לא יכולה לעמוד בזה.
אני בהחלט לא נהנת מלשבת במירמור ובדיכאון מוחלט למרות שהרבה אנשים חושבים כך, הם חושבים שאני אוהבת להשיג תשומת לב ועל ידי דיכאון אני משיגה אותה, אך אני לא, אני פשוט שונאת את זה.
אני אוהבת לצחוק, כשאני צוחקת גומות החן שלי מתבלטות והפנים שלי נהפכות לורודות יותר, אני הופכת ליפה יותר, אני אוהבת את הצחוק שלי.
אני פשוט מקווה שאני אצליח מתי שהוא לפענח את הסוד הכמוס ואצליח להתעלם סופית.
אני בדרך לזה, אני מצליחה להבין יותר את הפרטים.
מירי ואיתי- תודה לכם, הצלחתם לשמח אותי עד מאוד :)
באהבה- בר הלא נעלמת
זהו שמי, הוא מופיע בבלוג הזה בעוד מקום בתגובות בטעות, אך לא רציתי למחוק את התגובה כי היא שימחה אותי ועכשיו כבר לא אכפת לי שתזהו את שמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
