אני לא יודעת מה לחשוב יותר. אם לבכות או לצחוק.

איך שגלגל מסתובב, הא?

לפני חודש בכיתי כשאתה התנהגת כמו חתיכת אידיוט, ועכשיו אתה עומד מחוץ לדלת של הבית שלי ובוכה לחזור. צחוק הגורל ממש.

אבל למה אני אוהבת אותך כלכך?

אז אין לי תשובה לתת לך. לא כרגע בכל אופן.

אני יודעת מה אני רוצה, אבל מצד שני אני יודעת מה טוב בשבילי וזה מתנגש. וידעתי, ידעתי שלאורך כל הדרך שיקרת לי, ידעתי שאתה אוהב אותי.

חודש עבר, ואני חושבת שזה כבר מאוחר מדי.

האמנם?

אוי אלוהים, מה הדרך הנכונה עכשיו?