אני חושבת שהחכמה שבאסתטיקה של החיים, היא מינימליזם. וזה בערך אומר סרטים זוכי פסטיבל קאן, ארונות מטבח שחורים, שירי הייקו, ואלכסנדר וואנג. אבל האמת היא שהכוונה היא פשוט השאיפה שלי להפסיק להיגעל מהקיטשיות הגדושה והגרוטסקית של העולם הזה. אני רוצה לקום לעולם של שחור לבן וחתכים מרובעים, אני רוצה פנים כל כך שחורות ועצובות, ככה שהקדרות של העולם לא תהיה נסתרת. שלא נצתרך ללקק דבש ולאכול דבורה חיה. שנדע ממה להיזהר. שנדע שככל שהדבר נראה מובן מאליו, ככה הוא מסובך, וככל שדבר מתיימר להיות בעל משמעות נסתרת, מוצאים אותה יותר מהר.