נוצתי כרוח הסתיו.

אחרי שתגמרי
אינני מתכוון להגיד לך:

"היה נהדר".
רק בגלל

שזהו הדבר אותו

החברה רעבת-התכתיבים

ואת,שרעבת היותך

ציפיתן שאגיד

ברגע הזה.

אחר-כך נשתה

את מיצי תבערתנו,
אולי אפילו אגיד לך:
"אני אוהב אותך"-
אבל רק ביום הספציפי הזה.

ואולי אני אשכח לרגע

שלבד,

ואין,

וגם לא יהיה דבר

מלבד גמירות מתפכחות

לתוך הווית הכאב הזה-

אחר-כך,כצפוי,תזרקי אותי

מעולם הפרוזן יוגורט שלך-

תעברי לגבר משוכתב מתכתיבים

אבל אני אזכור בשבילך

את הלילה ההוא,איך גמרת לי

כמו ילדה קטנה במיטה ורק רצית

למצוא את עצמך

בתוך הרגע הזה.

***

אבי אמר לי תמיד

להיות עצמי.

אחר כך הוא צעק עליי

שאינני מצטיין במרדפים

ואינני נפרס על שולחן-השבת

כלחם לבן,נלבב מאותם

התכתיבים אשר אינם אני.

ועכשיו אני עצמי כפשוטך:

גומר על הפנים שלך

את כל השקר המיוסר שאת.

אבל את יודעת לעשות רק שני דברים:

לגנוח וללכת.

למה תמיד אני מצטער

על החמצת-היותי

כלוא בתוך איברים מנוונים

שהזמן מכתיב.