היא יפה... כמעט כמו פֶּרַח.

מאז ומתמיד היא לא אהבה את עצמה

הביטחון שלה היה בקרקעית הרצפה , גם כיום

היא לא אוהבת את מי שהיא , את איך שהיא ניראת ואת עצמה , בכללי.

היא חיפשה כל מיני דרכים כדי לפגוע בעצמה יותר

היא רצתה להכאיב לעצמה יתר על המידה , היא רצתה למות כל-כך הרבה פעמים

היא שקעה בדיכאונות אין-סופיים והזילה לא מעט דמעות מלוחות..לשון המעטה.

הקינאה, הקינאה אכלה אותה מבפנים

היא כל-כך רצתה להיות מישהי, מישהי שהיא לא היא.

היא כל-כך רצתה יחס, קצת תשומת-לב.

היא כל-כך רצתה למצוא זרועות פתוחות, שיתנו לה את ההרגשה הכי חמה בעולם,

שיתנו לה להרגיש טוב עם עצמה.. שיתנו לה להרגיש.

אבל היא לא קיבלה.

האם היא תקבל בעתיד?

האם סוף-סוף היא תקבל את כל מה שרצתה והזדקקה לו?

ספק. ספק כבד מעיק בליבה.

להרגיש עם עצמה טוב, היא מנסה.. להתחיל לאהוב את עצמה, גם כן.. להעלות את ביטחונה, בהחלט.

היא מנסה..וזה קשה.