אני מתחילה לאבד את זה.

לאבד את הכישרון החזק שלי מול הפיתויים.

בא לי להפסיק,אבל מצד אחד להוכיח.

אני בדרך לשם..אני מרגישה את זה,אני רואה את זה.

אני עוד שניה שם-עוד שניה משיגה את המטרה.

הקיץ הזה הרס אותי כבר..אני כל יום קמה בשעות לא נורמליות

הכל נהרס לי.

בשבת טחנתי כמו שלא טחנתי הרבה מאוד זמן

אני פוחדת להישקל ביום שלישי..פוחדת לעלות.לעלות את הכמה קילו' שהורדתי בעבודת

פרך.

אוח אני חייבת להיתפס על עצמי ולהחזיר את עצמי לשיגרה.

אבל זה כל כך קשה.

בא לי לווותר על הדיאטה לקיץ ולהמשיך אותו לקראת השנה,

ככה שתהיה לי מסגרת ואני ידע בדוק שלא יהיו פיתויים..

כמו אז,שהצבתי לי שעות ולא היה כלום שיכל להרוס לי את היום המושלם

עם השעות המדוייקות שהצבתי לי..

אבל אם אני כל הזמן ידחה דברים המטרה שלי בחיים לא תתבצע.

נמאס לי לאומר כל הזמן "ממחר"

הרי כולנו יודעים שהמחר הזה זה סתם ניחום לעצמינו ..שעכשיו אפשר ליטחון אבל ממחר

נתחיל דיאטה.

מה שאנחנו כבר יודעים מראש שמחר יעבור ליום שאחרי וכן הלאה.

אוף.

קשה ...

ממש קשה...

אניחייבת לדפדף בבלוג שלי לרענן לי את הזיכרון של כל הדברים

שהייתי מציבה לעצמי..ועל מה שכן ולא הקפדתי..

היום קמתי יחסית נורמלי (ב1 בצהריים)

אז לארוחת בוקר אכלתי:קערת צ'יריוס HONEY NUT

עם חלב.

אני בקושי שותה..כבר לא מקפידה..אני מקווה שיהיה טוב.

אני מקווה שביום שלישי האימון הזה ייתן לי את המוטיבציה להמשיך.

ולהיכנס חזק חזק בתוך הדיאטה.

להיכנס לטירוף הזה שלא רואים בעיינים-רק את המטרה המסומנת

יום שלישי שקילה בעז"ה

בבקשה שלא עליתי

אחרת זה ישבור אותי