מיומנה של אכלנית כפייתית

הכלוב שאני נמצאת בתוכו הולך ומתכווץ, והגוף לא מקשיב, הוא עקשן, מתמיד במצבו ולא מתכווץ בהתאמה, לא משנה כמה אני אשב כמו כדור ואצמיד את הברכיים לסנטר ואתחבא מתחת לשמיכה. הכלוב המתכווץ לוחץ על הגוף שלי במלוא העוצמה, וקשה לי לנשום, והשומן שלי נשפך מבין החריצים.

כולם רואים כמה אני נלעגת.

מי שלא יודע על הכלוב רואה אותי כבעלת צורה משונה ומגוחכת, לא מבין למה וקצת נגעל.

מי שכן יודע על הכלוב מבין למה הצורה שלי כזאת ומרחם עליי ומסתכל עליי במבט צורם שכזה.

אין לי צ'אנס, נכון?

אני בחיים לא אהיה יפה בעיני אף אחד, אני בחיים לא אהיה יפה בעיני עצמי,

אני לא יודעת מה לחשוב יותר