מיומנה של אכלנית כפייתית

אני לא מעיזה להגיד לאנשים אחרים מי אני

כי זה לא ראוי

וכי זה מאוד מביך.

אני מטוטלת שנזרקת הלוך ושוב בין שני צדדים:

*) השתקנית המסתורית חסרת הביטחון שמתנצלת על כל דבר

*) האנרגטית הרועשת שתמיד יש לה מה לומר ולא מהססת לעקוץ

ואני חושבת שאני שניהם, ואולי גם אף אחד מהם, כי כשצד אחד מתחיל להפחיד אותי אני בורחת לשני. בשנים האחרונות אני מאוד מנסה לחזק דווקא את הצד הרועש. בעיניי הוא מרגיז יותר, אבל התגובות של הסביבה רומזות שאת האנשים בחיים שלי הוא איכשהו מרגיז פחות.

אני לא יכולה לשתף אף אחד בחוסר הביטחון שאני מרגישה

כי זה ינתק אותי משני הצדדים וישאר את הגרעין הרך והרקוב שלי חשוף

והגרעין הרך והרקוב הזה צריך קצת אוויר, הוא רוצה לצאת ולו לרגע קל

אבל אני לא יכולה

זה רעיון גרוע

כי גם אם אני חושפת אותו לשנייה הוא ימשיך להסריח את העולם לתמיד