הקואצ’’יה

(הקואצ'יה מדווחת): נקלט שידור סודי של סוכן חשאי שהסתנן למרכז השליטה של "המאמן הניהולי".

אמנם השידור קטוע וחשוך, אבל יש בו גילוי מדהים על ספר חדש שעומד להפוך את עולם האימון הישראלי.

בשבת סיימתי לצייר תמונה שתופסת את הדמיון שלי כבר חודשיים. נתקלתי בה בזמן מחקר קטן שעשיתי בהקשר לתמונה אחרת, ומרגע שנתקלתי בה ידעתי שארצה לצייר אותה. משהו בתנועה, בבהירות של מבנה השרירים, בהפגנת העוצמה.

לאורך השעות שציירתי הייתי עסוק בעיקר בראיית הפרטים, בניסיון לשלוט בטכניקה  (ומי שיבחן את הציור ימצא בקלות את המקומות בהם שגיתי). רק כשסיימתי אותו, והפכתי אותו כהרגלי לתמונת הרקע במחשב שלי, התפניתי לחשוב עליו במונחים אחרים.

ה"קירקפינאר" – היאבקות בשמן, היא מסורת תורכית מאז המאה הארבע-עשרה וכנראה שטורניר ההיאבקות של אדרין הוא האירוע הספורטיבי הרציף העתיק ביותר שעדיין מתקיים. השמן שהמתאבקים מושחים בו את גופם בנדיבות מחייב סגנון היאבקות מיוחד מכיוון שקשה מאוד לקיים אחיזה פשוטה ביריב.

הסצנה שבתמונה היא רגע ההכרעה. המתאבק הימני נטוע בקרקע, מרכז הכובד שלו משוך אחורה כנגד משקלו של יריבו, ואחיזתו איתנה. המתאבק השמאלי  - ידו האחת חסומה וההתנגדות היחידה שהוא מסוגל לה היא לנסות ולתמוך את משקלו בזרועו השניה. עוד רגע קט ויריבו ישליך/יהפוך אותו על גבו וינצח. למעשה. משקל גופו של השמאלי לבדו יכול לאפשר לימני להתרומם ולהשלים את התנועה שלו.

הקרב הזה נוצח. לו אני המאמן של מי משניהם הייתי אומר לו לעבור הלאה, לאתגר הבא.