"היצירתיות והחוכמה קרובים יותר לשיגעון מאשר לנורמטיביות. אבל מדוע הצמידות הזו בין גאונות לבין חיים משבריים? מדוע דווקא אלה שהראו לנו את המציאות הנסתרת של החיים, שילמו ומשלמים על כך - בחיים אישיים הרוסים? מה הקשר בין גאונות, הארה ומיוחדות - מצד אחד, ובין הפרעה נפשית וחיים רצופי משברים אישיים - מאידך? האם יש קשר, ואם כן מהו?
ובכן זה אולי מתחיל בכך שהחברה שלנו הכתירה כחיים נורמאלים - חיים של הדחקה ובריחה מן המציאות. היא הפכה את המציאות האמיתית לנסתרת, ויצרה מציאות חלופית, שמי שחי לפיה נחשב כנורמאלי. אין דרך אחרת להבין את העובדה שרוב אלה שגילו משהו אודות האמת האנושית, חיו רוב ימיהם כשהם מנודים, אומללים. נעים ממשבר נפשי אחד לשני. וזה אומר שבחברה זו האמת אודות המציאות נמצאת בגלות, ומי שיוצא לגלות כדי לחפש אותה מנדה עצמו מן הקונצנזוס ומשלם על כך מחיר כבד."
מתוך המאמר הזה, ואפשר לראות את הקטע הזה גם כסוג-של מסר לחברה שמדרדרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
