הדרך שלי...

''את הרי יודעת שאם תגיעי לשם את תטבעי''

-''אבל אני מסונוורת מהיופי''

לא יודעת.באמת לא יודעת...

זה לא שזה זר לי...כבר אובחנתי בתחילת גיל העשרה כאחת כזאת...וזה מוזר לי כי אף לא דימיינתי שאני אחת כזאת.

אני יודעת שלא מזמן הצלחתי להרעיב את עצמי 100 שעות...ונורא רציתי להמשיך עם זה,אבל לאמא שלי כבר היו דמעות בעיניים,ונורא פחדתי למצוא את עצמי בסוף בבי''ח.

אנורקסיה זה ממש כמו סם ממכר,מאוד קשה להפסיק עם זה...אני מרגישה לפעמים כמו נרקומנית שתעשה הכל בשביל להרגיש שוב פעם את אותו ''היי'' שהיא הרגישה בעבר...

אבל אני לא אנורקטית...לא מבחינת משקל לפחות.הסובבים אותי אומרים שיש לי אובססיה קשה לדיאטות,למשקל,לכל מה שקשור לדימוי גוף.

אפילו הפסיכיאטאר אמר שכל הפעולות החיוביות שאני עושה הן אינטרסנטיות הפועלות בשביל הה''א...

זה פשוט עצוב,אבל זה המצב.

בינתיים המשקל לא השתנה...