טוב,אני אתחיל במה שהיה בארוחת החג:זה היה קטסטרופה מבחינה קלורית!
אכלתי קצת מקרוני ברוטב עגבניות,קצת חתיכת בשר עם קצת תפו''א,קצת מוסקה,וקצת אורז לבן עם חתיכות פיסטוק חלבי וצימוקים(או משהו שדומה לזה)
אתן מבינות כביכול מכל דבר קצת אבל שמחברים את הכל ביחד זה יותר מ-1000 קל',והרי לא באתי בצום אכלתי לפני פיתה מקמח מלא 2 כפות קוטג' 5% ו-3 זיתים גדולים(יווני בשמן!),ולפני זה קוראסון שוקולד!
בקיצור יותר מ-2000 קל'...!
אבל נישקלתי היום בבוקר ולא עליתי כלום...פו,איזה מזל!
ועכשיו אתן בטח שואלות למה אכלתי כ''כ הרבה...אני אפילו לא התכוונתי ללכת לארוחת החג הזאת,עשיתי את זה רק כי אני שונאת להישאר לבד בבית!
ולא רציתי ללכת לא בגלל הארוחה אלא יותר בגלל שאני לא כ''כ אוהבת את סבתא וסבא שלי,הם אנשים מאוד קשים...זה סיפור ארוך אולי יום אחד אני אקדיש לו פוסט ארוך.
בקיצור,לפני שהגעתי אליהם הרגשתי מאוד רע,הראש שלי היה כ''כ כבד לי והיה לי כמו לחצים בראש וכשירדתי במדרגות הרגשתי שעוד שנייה אני עומדת להתעלף,אמא שלי החזיקה אותי כדי שלא אפול.הרגשת חולשה איומה...וזה כבר כמה ימים ככה!
משום מה אחרי שאכלתי אצל סבתא שלי,הרגשתי מבחינה פיזית כבר יותר טוב.אבל כמובן שמבחינה נפשית רציתי למות!
זה גם קורה לכן?או שרק אצלי זה ככה?האם הגוף השמן שלי נלחם בי כבר עכשיו,כי הוא פשוט לא מסוגל להיות בדיאטה?
הלוואי וזה היה רק קירקורים בבטן,אבל אין לי בכלל קירקורים בבטן,רק התחושה של חולשה איומה שכל מה שבא לך זה רק ללכת לישון...
לפחות היום,אני מרגישה כבר יותר טוב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
