הדרך שלי...

טוב רק רציתי לעדכן אחרי הרבה זמן שלא ביקרתי פה שהגעתי ליעד ואפילו פחות-58.7!

כמובן שזה לא מספיק....יש עליי 20 קילו עודפים לפחות!!!

חוץ מהמשקל ששימח אותי הכל דפוק בחיים שלי!

הבנתי שעדיף ייאוש על פני לחץ במבחנים....הגעתי למבחן בהרגשה של ''אני בטוח הולכת להיכשל אבל ננסה בכל זאת כי אסור לי לוותר אחרי כל הלמידה הזוועתית שהייתה''ובסוף יצאתי בהרגשה ממש טובה...נקווה שזאת לא רק הרגשה...

ואז כמובן אחרי כמה ימים של כמעט אופוריה(כי כבר סיימתי את כל המבחנים לשנה הזאת)באה הריקנות והמועקה שהלכה והתגברה בהמשך-

הבגרות הסתיימה בדיוק לפני שבועיים(לא להאמין מה לא עברו חודשיים?!)ואז בשבוע לאחר הבגרות ניגשתי ללשכת העבודה במטרה כמובן לעבוד בעבודה מועדפת בשביל לקבל את המענק שכ''כ חשוב לי....היה לי בראש לעבוד כמלצרית בבית מלון ואז התברר לי שצריך אנגלית טובה-(wtf?!)מה שכמובן אין לי(אבל זה לא משנה לי אני אשלח את הקורות חיים שלי לשם בכל זאת!)בקיצור אחרי שהתברר לי את זה אמרתי למה לא אני אעבוד בתחנת דלק בתור מוכרת בחנות מזון(כמו yellow)-הלכתי לשתי מקומות עבודה.בראשונה הוא הסכים לקבל אותי רק לניסיון ובשנייה המנהל היה ממש מגעיל אליי וטען שאין לי ניסיון(מה שנכון בעקרון אבל הוא דיבר אליי כאילו מעולם לא עבדתי!)וכמובן אפילו לניסיון לא קיבל.

בקיצור ביום ראשון הגעתי לאותה תחנה.הגעתי בבוקר בשעה 8 בדיוק כפי שהוא אמר לי אלא מה?שברגע שאני מגיעה לשם(וקשה להגיע לשם זה נמצא בצד השני של העיר במקום שומם ליד בית קברות!)הוא אומר לי שהבחורה שהייתה אמורה ללמד אותי תיהיה בסוף רק ב-3!אז אמרתי בסדר אני אבוא ב-3 אבל לא יודעת אם אני אהייה עד סוף המשמרת(המשמרת מסתיימת ב-11 בלילה)כי זאת בעיה לחזור מהאיזור הזה בשעה כזאת(אין אוטובוס!)אז הוא אמר שאני אהייה כמה שאני אוכל...אהה כן הוא אמר שהוא יקבל אותי להתלמדות במשך שבוע ורק אז הוא יחליט.

באתי ב-3 כפי שסיכמנו ואכן הבחורה הזאת הייתה....רק לאחר כשעה בערך היא הסכימה להתייחס אליי(ולא בגלל שהיה לחץ אלא יותר כי היא הייתה עסוקה בלהתבדח עם הבנים שעובדים איתה)היא הייתה נחמדה...בערך....ולא ממש סובלנית כלפיי....היא הסבירה מאוד מהר את הדברים ועשתה פרצופים כששאלתי אותה שוב.מה לעשות אני איטית.יש לציין שהיא ההיפך הגמור ממני ומלאת ביטחון עצמי למרות שהיא ממש לא נראית כמו דוגמנית והבנים בתחנה ממש סוגדים לה!היא די מנהלת שם את התחנה.בכל אופן נשארתי בסוף עד שעה 11 כי היה לי חשוב ללמוד כמה שיותר.(זה המקום הכי מטונף שהייתי בו! בכלל לא מנקים....עושים טובה שמעבירים סמרטוט מסריח עם מים בלבד פעם ביום אם בכלל....ג'וקים ענקיים בכל מקום בעיקר על מכונת הקפה-איך אנשים שותים מזה אני לא יודעת זה ממש מפגע תברואתי!)בכל אופן בסוף המשמרת היא התקשרה למנהל שלה ושאלה מה קורה לגביי הוא אמר לה שאני לא אבוא למחרת והוא כבר יצור איתי קשר.(הוא שאל אותה בטלפון איך אני והיא ''בסדר....בסדר''בנימה כזאת שאומרת בעצם ההיפך הוא גם שאל אותה אם זה בסדר שתלמד שני מתלמדים למחרת-אותי ועוד אחד חדש.היא לא הסכימה כי זה יותר מדי בשבילה.-והיא צודקת מישהו אחר היה צריך לעשות לי את ההתלמדות לא הכל צריך להיות מוטל על הכתפיים שלה אבל כנראה אף אחד אחר לא הסכים)

בקיצור מאז לא שמעתי ממנו.ואני לא יודעת מה יהיה עם הכסף הזה על היום המסכן שהייתי בו.

אני כ''כ מאוכזבת מעצמי...מרגישה כ''כ כישלון.בשביל מה אני מתאמצת בכלל"?אני הרי לא טובה בכלום!

זה נכון שאם אחד מבני המשפחה מת ממחלה או תאונה(לא התאבדות!הבנתי שזה לא עובד לגביי התאבדות...) הבנק פוטר ממשכנתא?

בקיצור אני רוצה למות אולי אם אני אתחיל להקיא אני אמות מהר יותר...לא יודעת.

אני מקווה שיקבלו אותי לעבודה בבית מלון למרות שאני יודעת שהסיכויים אפסיים.טוב לא נורא מקסימום ישבר לי שוב פעם הלב...שוב פעם אני אתאכזב.אבל היי-אני רגילה לזה!זה לא חדש לי...מאז שאני חיה אני רק חווה אכזבות.נראה לי שהיו לי רק 3 רגעים מאושרים בחיים(היי זה גם משהו)-כשהאח הקטן שלי נולד.שהביאו לי כלב.וכשהצלחתי להגיע ל-44 קילו.וזהו בעצם.אבל באמת שהחיים מאז הם רק במגמת ירידה....לנקודת השפל הכי נמוכה.

הלכנו ביום שבת(אני,ההורים ואחי הקטן) לאיזה מרכז מסחרי בעיר....אני זוכרת שעברנו בין החנויות....חלק מהאנשים הביטו לעברי כמה שניות והרגשתי כאילו הם נגעלים...בחלק אחר של הזמן הרגשתי כמו סוג של רוח רפאים(לא בגלל שאני רזה או משהו כזה)שאנשים יכולים לעבור דרכי כאילו אני לא באמת קיימת...מן משהו שלא באמת נמצא שם.הרגשתי כמו מתה מהלכת שעצם קיומה הוא רק בגלל שהגוף הדפוק שלה עדיין נושם...אבל חוץ מזה כלום.היא חלולה.לא מכילה כלום.

למעשה אני עדיין מרגישה ככה.כל הזמן.וזה רק הולך ומחריף...

.......

אני שונאת את עצמי כ''כ....ואם הייתם רואים אותי הייתם מבינים......

אמא עושה לי רגשות אשם....''אני בדיכאון בגללך'' היא אומרת לי....''ממתי סופרים כפות באוכל?''

אז הרגעתי אותה כי היא איימה לאשפז אותי(לא ברור על מה...)ואיימה להפסיק לי את הדיאטנית שלדעתה מדרדרת אותי....(חחחח זה בכלל הפוך!)

די אין לי כוחות....ביום חמישי יש לי בגרות בהיסטוריה ועדיין לא התחלתי ללמוד!אפילו לשיעורים כבר הפסקתי ללכת....

המחשבות האובדניות הגיעו והן מטפטפות כמו רעל....טיפה אחר טיפה....

אני לא באמת רוצה לתפקד ולא באמת רוצה להתאשפז-רוצה למות כי אין כבר בשביל מה לחיות...לא באמת.

אתמול עליתי 200 גר' והיום 100....גוף מזדיין.מחזור מזדיין(לנצח אשאר בקידומת הדוחה הזאת....עם הגוף המעוות והשמן שלי).

אני שונאת את הכל!

לא רוצה לעשות כלום!

רוצה למות!

היום התמוטט עליי עולמי....מצטערת שאני דרמטית מדי אבל כך אני מרגישה....

החלום האחרון שהיה לי נגוז היום...התנפץ לרסיסים.

אני אתחיל בהסבר:במשך שנתיים מלאות(ועוד חצי חודש)שירתתי בשירות לאומי כמזכירה רפואית.

אחרי כמעט שנה של התרוצצויות של אמא שלי(כי לי לא היה נעים לבקש-כן,תינוקת)אמי הגיעה למנהלת כוח אדם בבי''ח ידוע שלא אחשוף כאן את שמו(עבדתי בבי''ח אחר באותה עיר).המנהלת ראתה את ההמלצות(שהיו מצויינות אבל עכשיו אפשר לנגב איתן ת'תחת)התרשמה אמרה שיש רק בעיה אחת והיא שאין לי בגרות מלאה ובגלל שיש חוק היא צריכה לקבל אישור מיוחד אבל בכל זאת היא תזמן אותי למבחנים.יש לציין שקודם לכן  אמי פנתה לבי''ח בו עבדתי והייתה אפילו שמועה שהתקבלתי למוקד זימון תורים אבל אז ברגע האחרון הודיעו שאי אפשר כי אין תקנים.יש לציין שהיחס של מנהלת כוח האדם בבי''ח בו עבדתי היה מזלזל ביותר למרות שכל הצוות היה מרוצה ממני ואפילו המנהל האדמנסטרטיבי(מקווה שכתבתי נכון)ביקש מהעמותה אליה הייתי שייכת רשות להשאיר אותי שנה שלישית אבל כמובן שבשירות לאומי אין דבר כזה והם סירבו.בקיצור בסוף אמי הגיעה לאותה מנהלת שהייתה מאוד נחמדה ואכן עברתי את המבחנים שהיו בסדר ומטה בסה''כ ואז עברתי ראיון איתה שהלך ממש טוב והיא אמרה שהיא תיצור איתי קשר בקשר לזימון הבא ובינתיים היא תבקש אישור מיוחד עבורי בגלל הבגרויות.ככה עבר לו שבוע מורט עצבים כאשר השיא היה ביום שני כשאח שלי אמר לי שאם עובר הרבה זמן ולא מתקשרים אז זה סימן לא טוב....התחלתי לבכות ולא היה לי חשק ללמוד לבגרות בספרות....בסוף אמי התקשרה לאותה מנהלת כדי לברר-ענתה לה המזכירה והיא אמרה שלכל מי שלא התקבל נשלח כבר ממזמן מכתב בדואר...אמי נלחצה וביקשה ממנה לברר אם אני אחת מהם ואז היא ענתה לה שלא ושלגביי אין עדיין תשובה כי הם מחכים לאישור וזה עלול לקחת עוד שבוע-שבועיים.ככה חלף לו שבוע ואני כבר הייתי עם ביטחון וכבר ראיתי את עצמי עובדת שם-לא הסברתי מספיק-המנהלת ייעדה אותי למשרה ספציפית,היחידה שהייתה פנויה והיא במקרה באותה מחלקה שבה עבדתי בשירות בבי''ח אחר.יש לציין שהמחלקה הספציפית הזאת היא מאוד תובענית ולחוצה(גם במקום בו עבדתי)וצריך להספיק המון תוך זמן קצר.בקיצור הייתי כבר בטוחה ב-99.999999% שהתקבלתי כי הרי רוצים אותי שם לפחות זאת הייתה התחושה אחרי השיחה הזאת.

ואז בא יום ראשון(אחרי הבגרות בספרות שגם ככה הרגשתי נאחס)אמי התקשרה בבוקר בלא ידיעתי.ולא סיפרה לי.בערב,כשהיא חזרה מהקורס שלה,הייתה לנו שיחה מאוד מוזרה....היא הייתה מנוכרת כלפיי ואמרה שאני חייבת למצוא עבודה זמנית עד שאקבל תשובה מהבי''ח כי זה עלול לקחת כמה חודשים....כמובן חשבתי מיד שהיא נפלה מהירח ועל מה היא מדברת בכלל הרי האישור עוד מעט יגיע ובגלל שזאת מחלקה לחוצה הם זקוקים באופן בהול  למזכירה....אז איך כמה חודשים?!ולא חשדתי בכלום....בכלום.....היא  התחילה לדבר על האובססיה שלי למידות גוף כי היא ראתה שהוצאתי דף של מידות בגדים(עם היקפים והכל-מדפסת מטומטמת שהוציאה יותר מדף אחר))ואמרה שאני חייבת עבודה באופן דחוף בכדי שאני התעסק בדברים אחרים ולא בשטויות, כדבריה......כמובן הלכתי כעוסה לחדר,הסתגרתי שם ובכיתי אני לא יודעת כמה שעות....

והים בערב התפוצצה לי האמת בפרצוף.אחרי שהתעמתתי עם אימי על הדברים שהיא דיברה שנורא פגעו בי-היא סיפרה לי הכל.היא אמרה שאני לא צריכה לכעוס עלייה כי היא סה''כ אמרה דברים נכונים....היא סיפרה שהיא התקשרה אתמול בבוקר וענתה לה המנהלת בכבודה ובעצמה והודיעה לה שברגע האחרון המזכירה שהייתה אמורה לפנות את הכיסא התחרטה ובגלל שזאת הייתה המשרה היחידה שהייתה פנויה בבי''ח אין לה עבודה להציע לי כרגע ושהיא תיהיה איתי בקשר. או במילים אחרות-תאכלי ת'חת.(הא, ולא הייתה בעיה לגביי האישור-או במילים אחרות הם היום מקבלים אותי אילולא אותה מזכירה).אך,כמה תקוות תליתי בעבודה הזאת....הן מבחינת השכר(משפחתי בבעיות כלכליות חמורות),מצבי הנפשי שיכול היה להשתפר וכו'.

אתם מבינים איזה מזל יש לי....אפילו מזכירה רפואית-הדבר היחיד שיש לי בו ניסיון והבנה נלקח ממני...כבר הבנתי לאחר יעוץ לימודים שעשיתי שעם הציונים שלי אי אפשר להתקבל לא לעבודה סוציאלית ובטח שלא למדעי התזונה......חחחחחחח כבר אין לי מושג אם לצחוק או לבכות.....אני פשוט בדיחה מהלכת על שתיים.

בקיצור אחרי שבכיתי שעות והיו לי מחשבות על המוות הבנתי שעד שאני אמות אני צריכה לפרנס את עצמי בינתיים ולכן אני הולכת אל עבר הברירה הכי איומה מבחינתי והכי קשה-עבודה מועדפת בתור מלצרית בבית מלון.איך אני אשרוד את זה רק אלוקים יודע.קודם כמובן אני צריכה להתקבל לשם כי עד היום אפילו לא התקבלתי לעבודות....נראה מה יהיה.

למי שקרא את השטויות שלי עד הסוף אני מודה מכל הלב,באמת.(במיוחד לך,ללא שם  מהפוסט הקודם)תודה רבה.ולמי שלא, אני מבינה לחלוטין.

אחרי  שבוע של כמעט לא לאכול כלום ירדתי עוד(קרוב ל-2 קילו מהשקילה הקודמת אצל הדיאטנית....)אני עכשיו 60.9.

לילה טוב.(עד כמה שניתן....)