גאד ביצים, זה כ"כ סקס ^^

לפני שנתיים החלה המלחמה הראשונה שהייתי בתוכה,

ממש במדינה שלי, לא הראשונה פה בארץ, אבל הראשונה כשהיא בוערת תחת רגליי.

בתים הושחתו, משפחות נקרעו -רגל פה - רגל שם - מדינה שלמה המומה,

אבל לא רק זה היה , ברקע כל הזמן היו שלושה חיילים חטופים:

גלעד שליט, אלדד רגב ואהוד גולדווסר.

גלעד שליט נחטף מס' ימים לפני החופש הגדול באזור עזה - נושא אחר וצורם .

גולדווסר ורגב בימים הראשונים של החופשה הגדולה  נחטפו בגבול הצפון ובעצם הם אחת

הסיבות העיקריות לפרוץ המלחמה . 

לפני שנתיים יצאתי מטעם הנוער למחנה של שלושה ימים

 אשר היה אמור להתרחש בצפון, אך בשל הנסיבות השתנה המיקום.

מחנה נחמד, הכרתי בו מס' ילדים, אך אחרי המחנה השתנתי מאוד הוא נתןלי מוטיבציה להשתנות.

במשך שנתיים השתנתי לבלי היכר -מכל הבחינות- ואני לא אומרת סתם. מבחינת מראה, דרך חשיבה,

התנהגות, אבל הכי חשוב?! גשתי לחיים. שנה שעברה בחרתי שלא לצאתי למחנה קיץ של הנוער.

לא היה לי כח ותכלס גם אףאחד לא יצא. השנה בחרתי לצאת .

עניין החיילים נותר ברקע וידענו שבתוך ימים ספורים הם (או יותר נכון גופותיהם) יחזרו. 

במהלך היום הרביעי של המחנה, יום אחד לפני האחרון, כולם קבלו הודעות הם שבו, הגופות. 

אני יודעת שזה מאוד לא לעניין להקביל את שני האירועים האלה, 

אבל כשהם חזרו הרגשתי תחושה של סגירת מעגל של שנתיים . 

התרחשו עבורי שני אירועים במקביל ששינו אותי, כשאירוע אחד שינה את פני כל המדינה .

כל שנותר לי לומר בנושא זה לקוות שהמעגל הזה נסגר ושגלעד שליט יחזור כבר בריא ושלם.

המחנה היה סבבה, כאילו הפעילות היייתה ממש משעממת,

וזה לא בדיוק אחד התחביבים שלי לשכב על חול עם אבנים תחת כיפת השמיים בחום נורא,

כשחרקים מקיפים אותי מכל עבר ורק מחכים לרגע הנכון לתקוף אותי , \=
גם האוכל לא היה מי יודע מה, זאת אומרת ביום הראשון והשני הוא בכלל לא היה אכיל

ומזלו של כל אחד שהביא איתו חטיפים וממתקים, אבל בשאר הימים האוכל השתפר איכשהו וניתן היה לאכול,

חוץ מהקטע שחלק מהאוכל נע בצלחת , .........

אבל הכרתי מלאןתלפים ילדים חדשים ומלאןתלפים ילדים הכירו אותי (:

ילדים מכל הארץ הגיעו למחנה הזה וצופפו אותנו ביחד כך שהיה בלתי נמנע לא להכיר אחד את השני בחמש ימים,

כל יום , כל היום. התחלנו להכיר רק מהיום השלישי, כי פשוט עד שמתקרבים זה קשה.

אז זה המחנה בגדול אני לא אתחיל לפרט על כל יום, כי בגדול הימים היו אותו דבר פחות או יותר.

יוצאי דופן היו הימים הרביעי  (נסענו בספינה, העברנו מקום לעתלית והרגשתי ממש לא טוב) והחמישי והאחרון

(מקבלים פרטים על כל הילדים שרוצים לשמור איתם על הקשר ומגלים את הפרצוף האמתי של כל אחד מהילדים).

- תמונות מהטיול בקרוב מאוד יחד עם התמונות מלונדון -

אז זהו מחר לונדון. התחושה הלא נעימה חזרה ואני מרגישה קצת בבאסה לא יודעת למה.

כל הדברים שנראו לי כלכך כייפים, טובים ומעולים והרגשתי שהכל הסתדר על הצד החיובי ביותר.

הכל שוב נהרס, התפקשש ואיןלי מושג למה. אווווווווף # 

מתגעגעת לתחושה שהייתה לי לפניי שלושה ימים. אני מתפללת שעד לונדון הכל יעבור.

זהו.

תאחלו לי נסיעה נעימה.

           שלכם

 שמחכה ללונדון ומבואסת תחת

  מירררב (הלא) מאגנייייייייבה .