| "הלילה נסעד בגיהנום" |
 כינוי:
.Bittersweet מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2008
פרק א'
"וכשאני אומר שאני אוהב אותך אני מתכוון לזה, לעזאזל!" ריק לא יכול היה לדבר בטון רגוע כשהוא מסביר את רגשותיו, הוא לא הירבה לעשות זאת ולכן רצה שישמעו טוב טוב כל מילה.
~
כשריק היה בן שבע עשרה שנים, שלושה חודשים וארבעה ימים, חסר אמא, חסר אבא, חסר כסף וחסר בית,
הוא הכיר בעובדה שהוא לא כמו כולם. הוא אוהב להיות ער במשך הלילה ולישון במשך היום, הוא לא אוהב לאכול ורק כשהקיבה דורשת הוא עושה לה טובה ודוחס לפיו מכל מה שבא ליד.
בשנים הראשונות שהוא גר ברחוב הוא ספר קיץ-חורף, קיץ-חורף. עם הזמן נשכח הרצון והשנים לא באמת חשובות כשאין מי שיחגוג אותן. מה שנשאר מריק אלה הזכרונות שלו בן 15, בורח מהבית עם שני החברים הכי טובים שלו וטס לאירופה. הם טיילו ברוב היבשת וכשחזרו לקנדה הוא בכה. מאז הוא לא בכה יותר אף פעם, אפילו כשהוריו נהרגו וכשאיבד הכל ונשלח לרחוב.
הוא פשוט הכיר בעצמו כעוד טפיל שהשלטונות צריכים לטפל בו ובעצם לא ממש אכפת להם.
לפעמים, אם מזג האוויר ההפכפך איפשר, היו קבוצות נערים עם גיטרה מתיישבים איתו ומעבירים את הלילה עם כמה בירות, נגינה וצחוקים, שהיו כל כך חסרים לריק. בדרך-כלל כשעה אחרי שהלכו ריק היה בטוח שחלם את זה.
הימים שהכי שנא היו ימי הברד. הצלקות מחתיכות הקרח הגדולות האלה נשארו לפעמים אפילו לחצי שנה ויותר, ואף-פעם לא היו אנשים ברחובות בזמן ברד.
~
באחד הבקרים באמצע הקיץ, כשהשמש שלחה את קרניה ישר לתוך עיניו של ריק, מעירות אותו לתוך רחוב-הומה אדם, עבר אדם אחד מסויים ליד המזרונות המפוזרים בשולי המדרכה. האדם המסויים הזה יכול היה לבכות אם לא היו שם כל-כך הרבה אנשים כשראה את מה שראה.
"ריק?(והיו מתאימים פה הרבה יותר סימני שאלה)זה אתה דנבר? ריק דנבר?" ולפני שנתן לריק לענות המשיך,
"איך הגעת לפה? למה לא באת אלי? מה קרה? איפה ההורים שלך? עבר כל-כך הרבה זמן! מה שלומך? מה אתה אוכל? אין לך בכלל שמיכה!" הוא היה יכול להמשיך עוד הרבה, כמו בימים-הטובים-ההם,
"לואיס" אמר ריק והניח ידו על הכתף של חברו הכי טוב-לימים עברו
"כן, אני יודע, אתה לא צריך שידאגו לך, אתה יודע להסתדר בעצמך והכל בסדר. אבל נמאס לי, כל השנים האלה האמנתי לך, שהכל בסדר ושאתה מסודר ופתאום אני מוצא אותך באמצע הרחוב, שוכב על מזרון שמי-יודע מי עוד שכב עליו, אפילו בלי שמיכה, עם בגדים ישנים ומלוכלכים, ואני לא רוצה אפילו לחשוב על מה אתה אוכל!, אתה בא איתי, ועכשיו, ולא אכפת לי מה יש לך לומר"
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
