סיפור על טוקיו הוטל!

טוב אז הנה פרק 5, גיאורג נכנס לסיפור,

וקורה משהו...תדעו אם תקראווו!=].

ו...תגובות?!

פרק 5.

מהפרק הקודם:

אנג'י הסתכלה על ביל, הוא שתק, הוא הרגיש רע, גם היא.

"אני..." היא התחילה להגיד.

"כן גם...אני...אה..." הוא ניסה להגיד.

טום כל אותו זמן הסתכל וכעס מאוד על ביל, וגם על אנג'י.

אנג'י אמרה לביל: "אה..אני חושבת שטיפאני קצת שיכורה..אז אני אה...אלך לראות מה קורה איתה...".

"טוב...אה...ביי" אמר ביל.

היא התרחקה, וביל לא הבין מה קורה לו.

ביל חיפש את טום,אבל טום הלך הביתה, אחרי שנפרד מטיפאני.

הוא כעס כ"כ, גם על ביל, שיידע שהוא היה אמור להיות באותו רגע עם אנג'י, וכעס על אנג'י, היא לא חושבת עליו?!, אפילו לא קצת?.

ביל הלך הביתה, הוא הרגיש רע מאוד, טום היה אמור להיות עם אנג'י באותו הרגע, והוא גם לא הבין, האם הוא בעצמו אוהב אותה?.

ביל הגיע הביתה, הבית היה חשוך.

ביל עלה למעלה, לחדר של טום.

הוא פתח את הדלת, טום שכב במיטה והיה עם האמפי שלו.

"טום..." ביל התחיל להגיד וראה שטום לא מקשיב לו.

ביל התקרב והוציא לטום ת'אוזניות מהאוזניים.

"מה אתה עושה?" התרגז טום.

"טום תשמע, אני יודע ש..כאילו..אני מתכוון.." ניסה ביל.

"לא אכפת לי למה התכוונת! אתה נישקת את אנג'י! אל תנסה לתקן, זה כבר קרה!".

והוא הסתובב עם הגב אל ביל והחזיר את האוזניות לאוזניים.

ביל יצא מהחדר ונשכב במיטה שלו.

"מה אני עושה?".

אנג'י וטיפאני הלכו לבית של אנג'י.

טיפאני הייתה שיכורה, אנג'י הייתה צריכה לעזור לה לעלות בכל המדרגות.

הן הגיעו וטיפאני נשכבה על המיטה של אנג'י והתחילה לנחור.

אם אנג'י לא הייתה מבואסת ועייפה היא בטוח הייתה צוחקת,אבל היא הייתה כל כך עייפה שהיא נרדמה מיד.

ביל קם בבוקר וירד למטה, הוא ראה את טום מדבר בטלפון.

טום סיים את השיחה והסתכל על ביל, הוא לא אמר כלום, רק נעץ בו מבט כועס.

טום הסתובב והתכוון לצאת מהדלת, אבל ביל עצר אותו: "תשמע טום, אני באמת לא התכוונתי, אני שכחתי מהכל, לא שמתי לב למה שקרה, אם הייתי יודע שזה מה שהולך לקרות, אז לא הייתי עושה את זה, אבל רק שתדע שאני לא אוהב אותה, אז היא כולה שלך".

ביל הרגיש את הדמעות, הוא הבין.

הוא אוהב אותה.

טום הסתכל על ביל, הוא אמר: "טוב, אני חושב שאני סולח לך, אחרי הכל גם אני עושה טעויות.".

טום חייך, ביל ניסה לחייך בחזרה וטום אמר: "אני יוצא, אני אחזור עוד שעה".

והוא הלך.

ביל השתדל לא לבכות, אבל הוא לא הצליח, הדמעות פרצו ממנו.

הוא שלך SMS לאנג'י:

אנג'י התעוררה לקול צפצוף של הודעה חדשה בפלאפון שלה, טיפאני עדיין ישנה.

היא קמה מהמיטה ולקחה את הפלאפון, היא פתחה את ההודעה וראתה שהיא מביל.

"אנג'י, בבקשה תגידי לי שזה קרה בטעות".

היא לא הבינה.

היא לא הבינה אם היא אוהבת את ביל, או אולי את טום?, אבל בעצם, כל הזמן הזה היא ניסתה רק להיות עם גוסטב.

"למה הכל חייב להסתבך תמיד?" היא התיישבה על המיטה וחשבה מה לכתוב לביל.

בסוף היא כתבה:

"ביל, אני באמת לא יודעת מה קורה איתי, ואת מי אני באמת אוהבת, אני מצטערת, זאת הייתה טעות של שנינו, סליחה".

ביל קיבל את ההודעה, הוא קרא אותה לפחות עשר פעמים בשביל להפנים.

טיפאני התעוררה:

"בוקר טווב!".

"הממ..." אמרה אנג'י, היא חשבה על ביל, אבל לא היה לה כוח לספר לטיפאני על זה, כשהם התנשקו, טיפאני הייתה שיכורה מדי.

"הלוו??, את חייה?" שאלה טיפאני את אנג'י.

"כן, וחבל שזה ככה".

"נו מה קרה לך?" אמרה טיפאני וקמה.

"סתם, אני לא מרגישה טוב" היא שיקרה.

טיפאני אמרה שהיא הולכת להתקלח והלכה.

אנג'י נשארה לבד בחדר.

פתאום צלצל הפלאפון.

היא ענתה:

"הלו?"

"היי אנג'י" אמר טום.

"היי" היא הרגישה מבולבלת.

"אמ..טום תשמע אני...".

"כן אני יודע, אני רוצה לפגוש אותך...כי אני לא יכול לדבר עכשיו, את יכולה היום?" אנג'י רצתה מאוד לדבר עם מישהו.

"כן...איפה?"

"אממ...בקניון בחמש?"

"אוקי....".

"ביי"

"ביי".

טיפאני הלכה לפגוש את הדודה שלה, שגרה גם היא בהמבורג, ואנג'י הלכה לקניון לפגוש את טום.

"היי" היא אמרה לו כשראתה אותו.

"היי"  הוא חייך, והיא כל כך כעסה על עצמה שפגעה בו.

הם התיישבו.

"תראה טום, אני באמת מצטערת שפגעתי בך, כי..אני...אה...אני לא יודעת מה הולך איתי, אני לא יודעת את מי אני באמת אוהבת...אתה מבין?" היא הרגישה שהיא עכשיו מבלבלת גם אותו.

"אנג'י, אם את אוהבת את ביל, אני לא מכריח אותך להישאר, את יודעת, את תמיד יכולה ללכת".

היא לא ידעה מה לענות לו.

"טום אני...אני צריכה לחשוב, אני לא יודעת מה קורה איתי, והכל קורה כל כך מהר".

טום הלך הביתה, הוא הרגיש רע, הוא הבין שהוא אוהב אותה, אבל לא רצה להכריח אותה להישאר.

הוא הגיע הביתה, ביל לא היה בבית.

טום רצה לדבר איתו, אבל הבין שאין טעם, והוא עדין כעס קצת על ביל.

פתאום טום שמע דפיקה על הדלת,הוא פתח, גיאורג היה שם.

"היי!" טום אמר.

"כן...כן.." גיאורג אמר ונכנס.

"גיאורג הכל בסדר?" שאל טום.

"לא., טוב תשמע, אתה יודע אולי איפה ביל?"

"ביל?, הוא לא פה..., אני לא יודע איפה הוא, רק עכשיו חזרתי".

"אבל היום יש חזרה, והוא לא עונה לי בפלאפון שלו, כבר שעתיים שאני מנסה לדבר איתו".

"מוזר..." מלמל טום.

"אני אנסה להתקשר אליו" טום חייג את המספר, מייד ענה לו התא-הקולי של הפלאפון.

"אני באמת לא מבין לאן הוא נעלם".

"כן..." אמר גיאורג בשקט.

טום עלה לחדר שלו, כשיצא הלך לחדר של ביל.

הוא נכנס,

וראה את ביל שוכב על הרצפה.

אמממ פרק 4,

[גיאורג מצטרף בהמשך!]

אנג'י לא ממש ידעה מה להגיד, היא התחילה לגמגם:

"אה...טום תשמע...אה...אני...".

טום סגר את הדלת והתקרב לאנג'י, "מה קרה?" הוא שאל.

"תשמע טום, אני אה..צריכה לדבר איתך".

הוא התיישב על הגדר, היא התיישבה לידו,.

"כן...מה רצית לשאול?" הוא הסתכל עליה.

"אמ...תשמע, חברה שלי , טיפאני, מאוד מאוד מאוד אוהבת אותך, אתה יודע, היא מכירה אותך מ-טוקיו הוטל, אז היא אמרה לי עכשיו שהיא באה לכאן, וזה יוצא בערב של הסילבסטר! אז.. חשבתי שזה יהיה ממש לא יפה מצדי ללכת איתך, כי אני בטוחה שהיא לא באה רק בגללי...היא באה גם בגללך, אז אולי תלך איתה?,כי זה יהיה ממש לא יפה מצדי... מה אתה אומר?".

אנג'י:

-אחרי שאמרתי את זה לטום, ראיתי שהוא קצת התבאס, אבל אמרתי לעצמי שאין מצב

 שטום קאוליץ יתבאס בגללי...אבל מהר  הוספתי: "אני יודעת ששאלת אותי, אבל אתה בטח תמצא מישהי כבר בעוד חמש דקות, כל הבנות כלכך רוצות להיות איתך, לא תהיה לך בעיה למצוא".

טום חייך, אבל לא את החיוך הרגיל שלו, חיוך של: "טוב, אם את אומרת".

הצטערתי.

טום:

אני לא מבין למה בכלל הצעתי לה מההתחלה, אפשר לחשוב, יכולתי ללכת לבד, וגם בכלל אני לא מבין למה עושים מזה עניין!, החברה שלה לא יכולה להסתדר איכשהו?, אחרי הכל, גם לי יש חיים.

זה נראה כאילו אנג'י שמחה להיפטר ממני.

טום נכנס הביתה וביל ישב מול הטלוויזיה. טום התחיל לעלות במדרגות.

"לא אומרים שלום?" שאל ביל.

"פפפ...." טום ירד בחזרה והתיישב ליד ביל.

"למה אתה נראה כאילו גזרו לך ראסטה?" שאל ביל.

"אווף גם כן אתה!" אמר טום.

"דבר כבר!" התעצבן ביל.

"סתם נו...אנג'י העיפה אותי....לא שהיה לה בדיוק ממה אבל.."

 "אבל?" שאל ביל.

"היא רוצה שאני אלך עם החברה שלה, שבאה לפה בדיוק בערב של הסילבסטר..." אמר טום.

"החברה שלה, היא מעריצה?" שאל ביל.

"ככה אנג'י אמרה..." אמר טום.

"אבל למה אתה מתבאס?, אתה אוהב אותה?" שאל ביל בשקט.

"אני..... אני לא יודע, אני מכיר אותה רק קצת זמן..." לחש טום.

הטלפון של טום צלצל, הוא ענה ותוך כדי שהוא מדבר, הוא עלה לחדר שלו וטרק את הדלת.

- -

הערב של הסילבסטר הגיע-

טום התארגן בחדר שלו, ביל נכנס.

"שלום ראסטה" אמר ביל, לקח כיסא והתיישב ליד טום.

"שלום..." אמר טום תוך כדי שהוא מחטט בארון שלו בחיפוש אחרי הכובע שהוא רצה.

"תגיד, ראית ת'כובע עם המשבצות החומות?" שאל טום את ביל.

"למה אתה צריך דווקא אותו?!, יש לך איזה 70 כובעים אחרים!" אמר ביל.

"אבל..." התחיל טום להגיד...

"טוב נו, אני אקח את זה" אמר טום.

טום התקשר לאנג'י:

"הלו?" היא ענתה.

"אנג'י?"

"היי טום!"

"היי...אה...החברה שלך אצלך?"

"אממ...כן"

"אז מתי לבוא?"

"היא אומרת שעוד עשר דקות, אם אתה יכול..."

"כן, אני אבוא".

טום יצא, ביל נשאר בבית והתלבט אם ללכת, הוא לא רצה ללכת לבד, אבל גם לא רצה להישאר בבית.

לבסוף החליט ביל ללכת.

הוא יצא והלך עד שהגיע למועדון, הוא נכנס וחיפש את טום.

הוא הגיע לבר והזמין בירה, פתאום הוא ראה את טום.

"טום!".

טום הסתובב והלך אל ביל, עם טיפאני.

"היי ביל, בסוף החלטת לבוא?" שאל טום.

"כן..." אמר ביל והסתכל על טיפאני.

"היי" טיפאני חייכה.

"היי" ביל אמר.

"אה...ביל זאת טיפאני".

אנג'י נכנסה למועדון וחיפשה במבטה את טום וטיפאני שיצאו לפניה.

היא הלכה לבר וראתה את ביל יושב.

"היי" היא אמרה לו והתיישבה לידו.

"היי" הוא חייך.

[עד הרגע הזה, ביל ואנג'י לא דיברו כמעט.]

"אתה לא אה...באת עם...מישהי?" היא שאלה והסתכלה מסביב.

"לא....".

אנג'י חשבה לעצמה שזה ממש מוזר שדווקא ביל קאוליץ לא הולך עם אף אחת.

בדיוק אז, המוזיקה הרועשת התחלפה במוזיקה שקטה, כל הזוגות התחילו לרקוד סלוואו.

ביל קם, "את באה?" הוא שאל את אנג'י.

היא חייכה,

"כן!".

ושניהם קמו והתחילו לרקוד.

טום הסתכל מהצד וקינא בביל, וביל שכח שטום היה אמור לרקוד עכשיו, עם אנג'י.

השעה הייתה דקה לשתיים עשרה, כולם התחילו לספור את השניות לתחילת השנה החדשה.

10,9,8,7,6,5,4,3,2,1......

ביל לא ידע איך, גם אנג'י לא ידעה איך זה קרה,

אבל, הם התנשקו.

המשך בקרוב=]

לא יקרה לכם כלום אם תגיבו!

חשבתי שאני ישים ת'פרק הזה מחר..לאנורא..

חח...בכל מקרה... הנה הפרק השלישי!

פרק 3.

מהפרק הקודם:

טום אמר: "אני סתם מדמיין או שבחים לא ראיתי אותך...?"

"אתה לא מדמיין..חח...אני חדשה..".

"מגניב!" הוא אמר והתיישב ליד אנג'י, כנראה שהוא יושב שם תמיד.

"אז....רגע איך קוראים לך?" הוא חייך.

"אנג'לין, הרוב קוראים לי אנג'י...".

"אז..אנג'י...מתי עברת לכאן?"

"אתמול...בקושי הספקתי לראות משהו..."

"לאיזה רחוב עברת?" הוא שאל.

"אמ..חח...האמת שאין לי מושג איך קוראים לו..! זה הרחוב לפני הרחוב של הקניון..."

"כן??! מגניב...אני גר ברחוב של הקניון...".

"מגניב...".

הייתה שתיקה, טום הוציא דברים מהתיק שלו.

"אה...טום?"

"כן?" הוא הסתובב.

"אתה...יכול אולי לתת לי חתימה שלך".,.."בשביל חברה שלי!" היא מיהרה להוסיף.

"בטח!" הוא חייך.

(הצלצול של סיום הלימודים)

טום וביל:

"ביל!"  קרא טום, ביל הסתובב.

"מה קרה?" שאל ביל.

"חכה..." טום הגיע ליד ביל..., "אז ראית את התלמידה החדשה?" שאל טום.

"אה..האמת שלא ממש הספקתי"

"אחותי, היא באמת כוסית!"

"זה ממש מפתיע שדווקא טום אומר לי את זה!"

"חעחע מצחיק!...! לא באמת!...והיא גרה רחוב לידנו!"

"מגניב" ביל אמר והמשיך ללכת.

"הכל בסדר איתך?" שאל טום.

"למה שלא יהיה?" שאל ביל בחזרה.

והם המשיכו ללכת.

אנג'י וטיפאני:

אנג'י חזרה לבית החדש שלה, ועלתה מהר להתקשר לטיפאני.

"הלו? טיפאני?"

"כן?....אנג'י! זאת את?"

"לא זאת סבתא שלך מדברת!"

"סבתא?"

"נו טיפאני באמת!"

"חח...מה קורה איתך בארץ הגרמנים?"

"אמ...נחמד...לא משו בינתיים..."

"איך הבצפר? יש בנים חמודים?"

"זה מה שבאתי לספר לך..."

"מה? נו את מותחת אותי!"

"אוקי, תנשמי טיפאני......   טוב..אז...טום וביל קאוליץ איתי בכיתה!!!!, והאמת..

טום גם יושב לידי....והם גרים רחוב לידי!....את חייבת לטוס לכאן ומהר!".

....הייתה שתיקה...

"טיפאני? את חיה?"

"לא....אעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאאעאע.....טוב אני הולכת לצרוח ולשכנע ת'הורים שלי לטוס לגרמנייה! ביי!".

"את השתגעת על כל הראש!" צחקה אנג'י...

"ביי"

בערב אנג'י יצאה לקניון שוב, הפעם באמת בשביל לקנות משהו.

היא הסתובבה בחנויות מחפשת את הנעליים שאפילו באנגליה לא מצאה, "אולי פה הם יהיו", אבל היא לא מצאה כלום.

היא התייאשה והתחילה ללכת לכיוון היציאה מהקניון.

פתאום היא ראתה בחור שנראה לה מוכר, היא לא זכרה מאיפה, היא פשוט זכרה שראתה אותו פעם, איפשהו.

הוא היה לא היה ממש גבוה, והיה עם כובע מצחייה, פניו היו רציניים.

היא התקרבה אליו, ופתאום היא קלטה שזה אחד מהלהקה-טוקיו הוטל.

היא לא ידעה את השם שלו, כי בחיים לא הקשיבה למוזיקה שלהם, אבל ראתה את התמונה שלו בחדר של טיפאני.

היא ניגשה אליו:

"אמ...תגיד, אתה מטוקיו הוטל לא?".

בהתחלה גוסטב נראה מופתע, ואז הוא אמר: "אמ..כן..".

"אתה הבאסיסט?" היא שאלה.

"אה...לא אני המתופף".

הוא נראה לה ממש חמוד, אבל מאוד ביישן.

"מוזר שלא ראיתי אותך, באיזה כיתה אתה?"

"אני עוד מעט מסיים את בית-הספר".

-אהה...אז בגלל זה לא ראיתי אותו בכיתה- חשבה אנג'י לעצמה.

"טוב, אז בטח נתראה מתישהו" היא התכוננה ללכת,

"חכי! איך קוראים לך?" הוא שאל.

"אנג'לין, אבל כמעט כולם קוראים לי אנג'י".

"טוב, אז ביי אנג'י".

כל אחד פנה לכיוון אחר.

................................................................................

בבוקר שלמחרת בבצפר

טום הגיע והתיישב במקום שלו, אנג'י הגיעה כמה דקות אחריו והתיישבה במקומה שליד טום.

"היי" הוא אמר לה.

"היי!" היא אמרה.

השיעור התחיל, טום כתב לאנג'י פתק.

" אנג'י..., עוד שבוע יש ת'סילבסטר, את בטח יודעת...., אולי, את רוצה לבוא איתי?".

אנג'י הופתעה, היא הייתה בטוחה שלמישהו כמו טום קאוליץ, תהייה חברה.

היא חשבה קצת אם היא באמת רוצה ללכת איתו, כי היא לא ממש הספיקה להכיר אותו הרבה, ואולי היא רוצה ללכת עם מישהו אחר?.

פתאום היא חשבה על גוסטב, ולא ידעה מה להשיב לטום שהסתכל עליה וחייך.

היא חשבה לעצמה שככה היא תכיר את גוסטב, ותכיר את טום יותר טוב.

"אוקי, אני אבוא איתך" היא כתבה לו.

טום חייך, וכל אחד חזר לעניינים שלו.

בערב, טום נכנס לחדר של ביל,

"שלום אחות!" הוא חייך.

"היי" ביל הסתכל עליו.

"מה קורה???" טום המשיך לחייך בלי הפסקה.

"אני צריך לשאול אותך מה קורה! אתה מחייך כמו מטומטם מאז שנכנסת!"

"הכל טוב אחותי, כי......." טום ניסה למתוח את ביל.

"כי?" ביל שאל והתחיל להתעצבן.

"כי.....אני הולך עם אנג'י לסילבסטר שעוד שבוע!" טום חייך ונשכב על המיטה של ביל.

"ובגלל זה אתה מחייך כמו טיפש?" שאל ביל.

"אתה רוצה מכות אחותי?" שאל טום והתקרב אל ביל.

"לא." אמר ביל וחייך.

"חבל!" טום קם והתיישב על ביל.

"איי! טוום! אתה מועך אותי חתיכת שמן שכמוך!" צעק ביל מתחת לטום.

"חחחעע! תראו מי נמעך עכשיו!".

והם המשיכו ללכת-מכות לפחות עוד שעה.

אנג'י שמעה דפיקה בדלת, היא הלכה לפתוח.

בדלת עמדה כריסטי.

"היי" כריסטי אמרה.

"היי!" אמרה אנג'י מופתעת.

"מה קורה?"

"אמ...בסדר, איתך?" שאלה אנג'י.

"גם" אמרה כריסטי והוסיפה במהירות: "תשמעי אנג'י, אה...באתי לשאול אותך אם יש לך את..החומר למבחן מחר".

אנג'י הופתעה שדווקא ממנה כריסטי ביקשה חומר.

"אמ..כן יש לי אותו בואי אני אתן לך".

טיפאני התקשרה לאנג'י:

"הלו אי-שם בהמבורג!!" אמרה טיפאני.

"שלום גם לך, מזניחה." אמרה אנג'י.

"אני מזניחה?! זאת את שלא עונה לטלפונים!, טוב נו, לא התקשרתי בשביל להתווכח! התקשרתי כדי לבשר לך משהוו....." אמרה טיפאני בקול מותח.

"נו?! דיי את מותחת אותי!"

"אווקי, אני באה להמבורג בערב של הסילבסטר!"

"באמת?! יווווווווווווווו" התחילה אנג'י להגיד ואז נזכרה בטום.

"מה טיפאני תגיד על זה שאני הולכת עם טום שהיא כל כך חיכתה לראות?, היא תשנא אותי!"  חשבה אנג'י לעצמה.

"אההה טיפאני אני חייבת ללכת רגע, אני אדבר איתך עוד מעט! ביי!".

"טווב י'מוזרה..חח...ביי".

אנג'י התחילה לבכות, "מה אני עושה?" היא חשבה לעצמה.

"אני לא יכולה ללכת עם טום, טיפאני כל כך אוהבת אותו והיא באה להמבורג בעיקר בגללו. אני כזאת חברה גרועה, טיפאני תכעס עליי מאוד!. וטום? מה אני אגיד לו?, אני באמת רוצה להכיר אותו, ואת גוסטב, ומה טום יגיד אם אני אשנה את דעתי עכשיו?".

אנג'י יצא מהבית שלה והלכה למקום שבו: "טוקיו הוטל" עושים חזרות, (היא ידעה איפה זה כי שמעה את טום מדבר עם מישהו).

היא דפקה בדלת ושמעה מבפנים את התופים, של גוסטב כמובן.

בדיוק כשאנג'י כבר התכוונה ללכת (כי אף אחד לא פתח את הדלת) נפתחה הדלת ומישהו

אמר: "היי אנג'י".

היא הסתובבה וראתה את טום.

תגובות לא עושות רע לאף אחד.=]