שלום,

אז מה קורה?

הנה פרק שלין כתבה.. כאילו אני.

מי שרוצה להיות בקבועים שיכתוב לי!

תרשמו למנויים, שווה, מקבלים לפעמיים פרקים שלמים, או חצי פרק.

ד"א,

מאיה, תתחדשי על הדירה החדשה^^

ונמ... שהכל יסתדר, אינטרנט והכל.. דברי איתי.

     תהנו   ותגיבו  

פרק 24

הסתכלתי עליהם כמה שניות, מנסה לעכל את מה שקרה.

מצמצתי במהירות, אך הייתה אותה תמונה.

הלכתי בצעדים כבדים לעבר ביל והורדתי לו אגרוף.

ביל הסתכל עלי המום, לא מבין מה קרה.

"מה אתה עושה?" צעקה מון וליטפה את פניו של ביל.

"אני? יש לי אח בוגד!" צעקתי.

ביל נגע בלחי שלו והסתכל עלי במבט כועס.

מון הסתכלה על שנינו.

"מה אתה חושב שאתה עושה?"  צעק.

"אני!? אתה בוגד!"

"לא אני לא! אשמתי שהיא אוהבת אותי!?" צרח.

הסתכלתי על מון.

"את אוהבת אותו?" שאלתי ברכות.

"כ.. כן.." מלמלה.

הרגשתי את הדמעות עולות ואת המחנק בגרוני.

"יופי, ממש יופי!" צעקתי.

"מה הבעיה?" שאלה בתמימות.

"הבעיה הי-"  לפני שיכלתי לגמור את המשפט ביל אמר:

"הבעיה היא שאני וטום התערבנו מי מחזיק יותר זמן בלי חברה"

הסתכלתי עליו המום והוא עלי.

היה לו מבט של 'תזרום ושתוק'.

"מה? למה?" שאלה.

"כי.. כי.. עזבו! אני הולך!" צעקתי.

רצתי בחזרה למקום שישנו בו.

הדמעות התחילו לצאת.

נשכבתי שמחשבות היו בראשי, מה לעשות?

איך זה היהי עכשיו?

מון...

עם המחשבות נרדמתי.

"בוקר טוב!" אמר שון בחביבות.

פקחתי את עיני וראיתי שכבר בוקר.

"אולי חלמתי את הכל.." מלמלתי.

הסתכלתי מסביבי וראיתי את כריס וזאק מדברים ולידם את ביל ומון.

ביל שם לב שהתעוררתי ושלח לי מבט מלא אכזבה וכעס.

"אז לא חלמתי.."

מון החזיקה את ידו של הביל ואני התמלאתי קינאה.

"אויש באסה.." מלמלתי.

חייכתי חיוך לעבר שון ושאר הערפדים וקמתי.

ניקיתי את בגדי והתקרבתי לכריס, מתאלם מביל ומון. "יש אוכל?" שאלתי. "כן.. טאן, הערפד הכין" אמר והצביעה על ערפד שעמד ליד העץ.

הלכתי לכיוונו.

"יש אוכל..?" שאלתי בבושה.

הוא הנהן לחיוב ונתן לי צלחת מלאה בכל טוב.

"וואי, תודה!" אמרתי

התחלתי לאכול והייתי מופתע מהטעם הטוב.

"יאמי.. זה טעים!"

גמרתי לאכול וזרקתי את צלחת הפלסטיק.

"ממשיכים ללכת!" צעק שון.

כולנו הלכנו אחריו, אני ליד זאק וכריס ומון וביל נמרחים אחד על השני מאחור.

הלכנו לכיוון יצאת היער.

לפתע הרגשתי דחיפה מאחור וצעקה:

"איהה!"

הסתובבתי וראיתי את ביל.

"מה אתה נוגע בי!?" צעקתי בלי לחשוב.

הוא נראה מאוד נעלב ומון עזרה לו לקום.

"מה הבעיה שלך?" צעקה.

הסתכלתי במון וביל מאוכזב ודמעות התחילו  לרדת מעיניי, שוב.

ביל שם לב לזה אך התעלם.

"טום.." מלמל.

"מה?" שאלתי.

"כלום", אמר כנראה התחרט.

המשכנו ללכת, ולפתע שמעתי קול.

ספויילרים:

"אני.." נשמע הקול.

הסתרתי את פניי עם ידיי.

"לא!!!!מרי.." צעקתי.

זה קשה.

לא הייתי מאוהב בה,