הוא הסתכל עליה ועינו נמלאו דאגה, דאגה שנבעה מאהבה.
ראו דרך עיניו את אהבתו כלפיה,
ופעם ראשונה ניתן היה לראות כמה צודק המשפט "העיניים הם הצוהר לנשמה".
הרופאה נכנסה והחלה בבדיקות הנדרשות, שניהם דאגו, פחדו,
אך הוא השתדל להראות את עצמו רגוע, חסר דאגות
"הכל יהיה בסדר, זו רק בדיקה פשוטה"
והרופאה מהר דאגה לאשר את דבריו נוכח החרדה בעיניה.
כעבור כמה דקות היא נלקחה לחדר הבדיקה, והוא? הוא נותר להמתין.
בעודו מאזין למוזיקה באוזניות ה MP נשמע קול,
"אדוני, אדוני!"
"כן?"
"אני מצטערת...מאוד מאוד מצטערת" האחות השפילה את מבטה "אין לי מילים להגיד כמה אני מצטערת"
"מה קרה?" אמר בקול מחרחר ודמעות החלו לנזול על פניו ללא שליטה. "מה קרה? תגידי לי מה קרה!!!" הוא הרים את קולו, ונשמעה בו מעין זעקה.
"זו בדיקה פשוטה,
באמת... אבל משהו הפעם השתבש,
אני לא יודעת להסביר.
ניסינו הכל, באמת שכן,
אבל..." אמרה במקוטעין ולא הספיקה להשלים את המשפט, הוא התפרץ לדבריה.
"אבל מה? מה קרה בשורה התחתונה?" אמר ספק שואל ספק יודע מצפה לתשובה שונה.
אך האחות לא "איכזבה" "היא לא שרדה" אמרה במעין זריזות מזלזלת יורה לעברו חצים ולרגע השלימה "באמת שניסנו להפעיל את כל האמצעים הכשרים להציל אותה, אבל זה לא עזר!"
כל מה שאמרה, כל העידודים שניסתה להפעיל, נשמעו באוזנו כמו מלמולים,
הרי הם הרופאים אשמים 'למה עכשיו הם מנסים לשכנע אותי שלא?'
"איפה היא? אני רוצה לראות אותה!" ירה לעברה של האחות והחל לרוץ לעבר דלת חדר הבדיקה,
כולם עומדים בדרכו מנסים להרגיע אותו, לעצור בעדו מלראות את אהובתו שעד לפני שתי דקות הרגיע אותה ועכשיו כל שהוא רוצה הוא לשמוע את קולה ולהירגע לדעת שזה לא אמיתי.
הוא רץ, ריצה אינסופית, מתמשכת ולא נגמרת כשלפתע,
"אדוני?" האחות ניערה אותו קלות.
"הא? מה?" נבהל ואמר כולו רועד תוך כדי שהוא מוציא את אזניית ה MP מאוזנו.
על פניו היו מרוחות דמעות שהמשיכו לזלוג, כולו קשה כאבן, מתוח ומחכה לשמוע את מה שיש לאחות להגיד.
"היה לך סיוט, בכל מקרה הבדיקה עברה והכל בסדר עכשיו, אתה יכול ללכת לראות אותה"
אבן נגולה מעל ליבו, הוא הרגיש לפתע קל ומשוחרר.
"תודה, תודה לך" אמר לאחות ומיד נעלם.
"אהובה שלי?" אמר בקול רך ואוהב.
"כן אהוב שלי?" אמרה בקול מנומנם, רק התעוררה מן הבדיקה.
"את לעולם לא תעזבי אותי, נכון?" החלום שחלם הידד בראשו.
היא הסתכלה עליו במבט מאוהב מהול בבלבול ולבד מבלי להגיד מילה הוא הבין את התשובה וחיבק אותה חיבוק חזק.
"לעולם, לעולם לא, לנצח אהיה איתך" אמרה לו והרגיעה את ליבו שפרץ החוצה.
ואז מה אם זה קיטשי?מי אמר שקיטשי זה לא טוב בימינו?
הרבה זמן לא היה פה פוסט אמיתי, וסופסוף אני מעיזה, כל פעם קצת.
ולכל אלה שנוסעים להופעה של פול מקרטני, שתהיה הופעה מעולה ותהנו, זה אירוע היסטורי.
כנראה שאני לעולם לא אגמל מהמקום הזה "ישראבלוג" ועד שזה יקרה... הייתי פה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Menta™