לא יודעת
אני באמת מבולבלת עד כדי כך שאני פשוט לא יודעת איך להרגיש
אני לא מכירה את עצמי ככה
ואני כל כך לבד בזה
כי אף אחד לא יכול לתת לי תשובות
זין
אני בקושי יודעת מה לשאול
אני רוצה שלא תמות אף פעם
וקשה לי להתנתק מההיגיון
מה לעשות
אמונה לא מספיקה לי עכשיו
כשזה רק נחת עלי לפני כמה חודשים
והרגשתי כאילו מבתרים אותי מבפנים גלים של הדף של פיצוץ גרעיני
וטבעתי בחוסר ודאות כל כך קיצוני לגבי הכל
שלוות-הכנגד-כל-הסיכויים-הנצחית-שלי התרסקה למליון רסיסים של סטרס רצחני ועצב כבד
אז מסתבר שזאת סתם הייתה רק גרסה לייט
אז מה אני עושה עכשיו
כופה על עצמי אמונה עיוורת או נחנקת מחוסר תקווה
נכון שבבחינה אובייקטיבית יש פיתרון מיידי לדיסוננס המפלצתי הזה .
אז מה הבעיה?
הבעיה מתחילה באותה נקודה ששפכה אור כל כך צורב ומכאיב על הרבה דרכים חשוכות בחיי.
הנקודה בה יש קול קטן מאחורי המוח, או עמוק בלב, או שבעצם אלה שני קולות שמתקיימים במקביל.
והם לא מכריזים על דבר לפני שהם מתקוטטים ביניהם כל כך קשה עד שאף אחד מהם כבר לא מבין באיזה צד הוא.
בכל אופן. הקול הזה. שאת הדהוד קריאותיו מרגישים חזק גם שם בבטן בדיוק מתחת לצלעות.
הקול הזה שואל
(אבל לא באמת אלא באופן די רטורי),
על מי אני עובד...?
http://www.youtube.com/watch?v=3U6yL2M1MYg
אני כל כך לבד בזה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
microcuts