אני רק מנסה להבין את המצב הזה שבו אני לא מספיקה לעשות כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה.
לא ברור אם זה כי העולם גדוש מדי או שזה לא חשוב מספיק או שבכלל אני כזאת עייפה כי נמאס לי לתלות תקוות בכל מה שחסר כל ערך או תמורה,
למה אני טורחת להתייחס לקטנות שכבר הבנתי ממזמן שאני פשוט לא צריכה.
ומה נסגר עם המצב שבו אני מוכנה למכור את אמא שלי בשביל לקבל מסאז' נורמלי כי עוד שניה נושר לי הגב.
ואני בכלל לא עושה איתו כלום. זה בטח המשקל של כל העולם המזדיין הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
microcuts
