כמה זמן עבר מאז? חודש? כן.

חודש של געגועים, של תקווה ושל.. אהבה אינסופית.

 

-

 

לא רק חודש עבר, עברו כמה חודשים טובים מאז שהתפרקתי כמו צריך בעזרת כתיבה. בזמן האחרון מצאתי מפלט אצל חברות שלי. אבל, חברים? אין כזה דבר (אדם חכם אמר לי). אולי יש בודדים, אבל גם זה בסימן של אולי. ואולי מפלט אחר יכול להיות המוזיקה? הדיכאונית לפעמים, השקטה, הנוגעת הזאת שמעבירה בי צמרמורת כל פעם שאני שומעת אותה. (משהו כמו אביתר בנאי, דור דניאל ונועם פנחסוב). אבל המפלט האמיתי, זה שאין לי בו שום מעצורים- אני יכולה לצעוק, לשתוק, לכעוס, לשמוח ועדיין- לא ישמעו את קולי. יראו רק מילים ומשמעות- עמוקה או שטחית.

 

אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי (נו, תאומים. אפשר להבין לא?)

 

אני רוצה אותו.

ו... זה אפשרי בכלל?

הוא בצבא, אני פה.

הוא במרחק 3 שעות ממני.

הוא אוהב ואני- גם.

אבל, שוב מכתב? שוב שיחה? שוב לראות איך אנחנו לא זזים מהמקום שאנחנו נמצאים בו? אותו בנאדם חכם אמר "רוצה לעצור את הרגש הזה, זה גדול עלי" אני לא יודעת עד כמה המשפט הזה נכון לגבי, כי האהבה הזאת גדולה ממני, ממה שאני מסוגלת אפילו לתאר. קל לאנשים להגיד "את צריכה להמשיך הלאה!" "תשכחי אותו"- אבל אני לא יכולה. (או שפשוט אני לא רוצה?) אני רוצה להאמין שיש עוד סיכוי, כי כשיש אהבה- אפשר להתגבר על כל המכשולים!

 

ואולי אני סתם נאיבית, אבל תנו לי להמשיך לחשוב ככה.

 

 

חזרתי, שוב. ומקווה לא להיעלם :)

גיתית

 

אגב נועם פנחסוב, זמר כשרוני ביותר. למעוניינים "יופי" שיר שלו, בקרוב אני אעלה ריאיון שהיה לי איתו. בנאדם מקסים, משכמו ומעלה!