אני בישראבלוג מ2008. יהיה לי מוזר כשהאתר הזה כבר לא יהיה פה.
הסגירה באה בעיתוי לא טוב בכלל בשבילי. אני הייתי צריכה להיפרד מאדם שאהבתי והערכתי מאוד, ועכשיו גם מהפינה השקטה שלי שהייתי בוכה בה מידי פעם מגיל מאוד צעיר. העולם הזה הוא אכזר. גם התקווה שלי ומי שנתן לי כוח כבר לא איתי, וגם המקום הזה שהייתי שופכת בו את כל הרגשות שלא הייתי רוצה לחלוק עם שאר העולם, נסגר. איך אני אמורה לצאת לעולם בלי שני דברים שמנחמים אותי ככה? אני מניחה שאני צריכה ללמוד להיות חזקה יותר לבד.
ישראבלוג, תודה על שנים ארוכות של מקום ליפרוק בו. האתר הזה תמיד הרגיש לי כמו בית.
זה בסדר להיתעודד עד מחר
לא, זה בסדר אפילו עד מחרותיים
אפילו אם את מדוכאת למשך חודש
אני אהיה פה
אנחנו לא יכולים לכייף כל יום
אנחנו גם לא נבכה במשך כל החיים
זה בסדר, (באמת?) זה בסדר
זה בסדר לשים הכל בצד ולנוח ליום.
זה בסדר להיתעודד עד מחר
לא, זה בסדר אפילו עד מחרותיים
אפילו אם את מדוכאת למשך חודש
אני אהיה פה
למה לפעמים, אני היחיד שמתנהג בטיפשות
ולמה אני היחיד שלא בסדר
אני מרגיש רע, אני לא יכול, עד כדי כך שקשה לשאת בזה
(כשמחניק) בזמן הזה (כשעונן)
זה לא נורא פשוט לנוח מידי פעם
זה בסדר להיתעודד עד מחר
לא, זה בסדר אפילו עד מחרותיים
אפילו אם את מדוכאת למשך חודש
אני אהיה פה
אפילו אם את מדוכאת למשך חודש
אני אהיה פה
אני כאן
-אולי מחר, מאת קים ג'ונגהיון
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
.peach