המצב מוזר,מאוד מוזר.
ההורים היו בחופשה..נשארתי עם האחים בשבועות בבית והיה נחמד.
שיחקנו הרבה ראמיקוב ומונופול וישנו..
ההורים חזרו ופתאום סבתא כבר במיון.
גילו שיש לה סרטן המעי הגס ואין כ"כ מה לעשות מפני שהוא התפשט לכל מקום.
אז ניתחו אותה אתמול..והייתה סוג של הקלה כי היא אמרה שלא כואב לה יותר..אבל עדיין היא לא אוכלת בכוחות עצמה.
היום בבוקר קמתי,לא הלכתי לבית הספר.
אמא ישנה אצל סבתא בבית החולים,
התקשרתי אליה לפני בערך כחצי שעה.
"אמא..איפה את?..את באה הבייתה?"
"לא...אני בצינתורים"
באותו רגע כבר ניחשתי..ואמרתי לעצמי בלב-לא שוב..
"למה??"
"סבתא עברה התקף לב הבוקר"
זו כבר הפעם השניה שהיא עוברת התקף לב בחיים שלה..
זה כ"כ עצוב..לסבא שלי לא מספרים כלום..
אני לא יודעת מה יהיה אם היא חס וחלילה תמות..אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
למרות שלפני יומיים כשרק גילו לה את הסרטן חשבתי רק על זה..שכבתי במיטה ורעדתי.
רעדתי כאילו 5 מעלות בחוץ..ואני הולכת וסוגרת את החלון ומתכסה בפוך ועדיין..אני רועדת.
אני כ"כ אוהבת אותה.
ולא הלכתי עדיין לבית החולים לבקר אותה..
זה לא שאני לא יכולה..כי אם הייתי ממש רוצה הייתה הולכת..
אולי אני אשמע אנוכית עכשיו,
אבל אני לא רוצה שהזיכרון האחרון שיהיה לי ממנה יהיה כזה..
אמא אמרה שהיא רזתה המון והיא נראת רע..
ראיתי אותה בפעם האחרונה לפני כשבוע ויום..ירדנו לחנות לעשות קניות יחד..
היא ביקשה ממני לבחור את היוגורט שאני הכי אוהבת..והיא תאכל וגם אני...היא בקושי אכלה אותו כי היא לא יכלה כבר.
מה יהיה סבתא?
הלוואי וזה היה איזה אפנדיציט מטומטם ולא סרטן והתקף לב..כי זה לא מגיע לה..
מכל האנשים בעולם..זה לא מגיע לה.
קשה לראות את אמא שלי ככה..היא בוכה..והיא בקושי בבית..מהעבודה אל בית החולים..היא באה לשעה הבייתה ושוב המעגל חוזר על עצמו..אני צריכה חיבוק ואני צריכה לדבר אם מישהו...
יש לי עוד כ"כ הרבה מה לספר אבל אני חייבת לכתוב רק עלייה עכשיו
פתאום כל הדברים שקשורים בי נראים כ"כ שוליים כשהמצב עגום כל כך..
אני פשוט מתגעגעת אלייה..תצאי מזה..איכשהו..אולי לא ב100%,אבל עד כמה שניתן.
בבקשה?
אני צריכה לסדר את כל הבית..בשביל אמא..היא לא ישנה בלילות ואין לה כח..מסכנה:(
וללמוד למגן במתמטיקה שיערך אני לא יודעת באיזה תאריך פשוט כי ביטלתי לעצמי את המועד א'.
אגמי..העצובה מתמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
PerfectAim