Perfection

כן כן..קראתם נכון!

היסטוריה...את מאחוריי!!!

לפחות לחודשיים הבאים...אבל זה גם משהו לא?

חוץ מזה שההיסטוריה של שנה הבאה [אנטישמיות,יהודים,מחנות וכו'] היא יותר מעניינת לפי דעתי..אז לפחות גמרנו עם החלק המשעמם:]

בכללי הבגרות הייתה בסדר..

ידעתי בערך הכל והתשובות יצאו לי קצרות..אבל לא רק לי..

באמת שזה היה נורא קל..במיוחד שהבוחנת רמזה המון..

וגם שינו לנו שאלה אחת באמצע..שבהתחלה הייתה שאלה שבכלל לא למדנו ופתאום היא הפכה לשאלה הכי קלה בכל הבגרות.

בכל מקרה...אני שמחה מאוד להגיד שרוב הלחץ עבר..

נשארה לי רק הבגרות בלשון..והמועד ב' במתמטיקה..

שיש עוד דיי הרבה זמן עד אליהם אז...אני לא לחוצה ממש.

וגם היום רשמית התחלתי דיאטה..

ואתמול קיבלתי מחזור..כאב לי נורא:/

אבל היום כבר לא כואב..

הייתי מוכנה לסבול אפילו את הכאב המעצבן הזה..העיקר שקיבלתי כי כבר נורא נורא דאגתי.

עכשיו,בקשר לדיאטה..

יש לי עבר מאוד מסובך עם העניין הזה..

בואו נגיד שאף פעם לא באמת הייתי מרוצה מהגוף שלי...אפילו שהייתי מאוד דקיקה..אני חושבת שזה פשוט משהו בראש..מולד כזה...אני זוכרת שבכיתה ה' הסתכלתי על עצמי ואמרתי לעצמי שיש לי ירכיים שמנות ושקלתי איזה 40 או שלושים ומשהו..והייתי גבוהה...גם כיום אני מאוד גבוהה..

בכל מקרה..הייתה לי את ההרגשה הזאת שאני צריכה דיאטה עד בערך כיתה ח' אבל ידעתי שאני לא הכי שמנה ותמיד ביטלתי את המחשבות האלה מהר..

ואז בכיתה ט' קיבלתי מחזור...הגוף שלי החל להתעגל ולקבל צורה נשית כחלק מתהליך טבעי שקוראים לו-התבגרות מינית.

קיבלתי את זה מאוד קשה...וזה דיי גלש להרעבות וכאלה..

וזה לא הלך כי בגלל שאני,כמו עוד המון בנות,נכנסתי למעגל הזה של יום צום 3 ימים בולמוס.

ונשארתי באותו משקל...אז אני באותו המשקל ככה כבר שנה..

פעם חשבתי שאני חסרת מזל ושאני לא אנורקסית מוצלחת.

אבל היום...היום,אני מודה שההרגלים האלה של יום צום יום בולמוס...גרמו לי לפתוח את העיינים ולהבין שזה לא הפתרון..שאני רק סובלת..מאשימה את עצמי על כל ביס שנכנס לי לפה..מאשימה את עצמי על הצורך הטבעי של הגוף שלי באוכל...

מאז..התבגרתי..אני יודעת שמשקל זה לא הכל בחיים..ושאני לא שמנה בכלל..

אני יודעת..שיש אנשים שאוהבים אותי.

אבל...אני הייתי רוצה לסגל לעצמי הרגלי אכילה בריאים..

כי עד היום אני מוצאת את עצמי בימים של אכילה מרובה מאוד..המאיבה עליי..[לא נפשית]

אז לקראת הקיץ הגיע הזמן לאכול בריא[וכשאני אומרת בריא אני מתכוונת לזה כן?]

לעשות המון ספורט..ולשמור על הבריאות.

לא אכפת לי לחזור לבית הספר באותו משקל..אבל אני רוצה להיות יפה יותר,זוהרת.

אני יודעת שפעילות גופנית ותזונה מבוקרת יתרמו רבות להרגשה טובה.

אז אני אשמור על תפריט בריא ואעסוק בספורט כמו שכבר הבנתם.

ופה בסוף כל יום אני אעדכן.

דברים שאני צריכה לזכור

1.לא להשוות את עצמך לאחרים-רואה בנות רזות ברחוב?

יופי להן..את כזאת..אלוהים ברא אותך כזאת...את נשית..ואין זו אשמתך שאת נערה ממוצעת ששוקלת משקל ממוצע.

2.את לא ממהרת לשום מקום..את לא נמצאת בתחרות עם אף אחד..תרדי בקצב שלך.

3.אל תתביישי מאף אחד..תלכי לים בבגד ים ותורידי את השורט...יש לך גוף נהדר ואין מה להסתיר אותו

4.שמרי על חיוך..אופטימיות זה חשוב.

5.תשקיעי בעצמך..היי מטופחת ויפה..תראי לכולם מה את שווה!

6.אל תתני לאף אחד לבאס אותך:)

7.מגיע לך פינוק איזה שרק תבחרי..כי הגבלות בדיאטה זה תמיד גורם לכישלון.

8.יום אחד של בולמוס?..לא נורא..מחר יום חדש..רק שזה לא יהפוך להרגל.

דברים שאני צריכה לעשות היום-

1.לסדר את החדר+את הבית.

2.לקבוע עם המורה למתמטיקה

3.הליכה

4.כפיפות בטן

5.לעדכן על האוכל.

הייתי רוצה לספר על עוד משהו..

אבל אני חושבת שזה עוד מוקדם מדיי..

בכל מקרה..

בהצלחה לכל מי שנמצא בתקופת בגרויות

ומצטערת על החפירה

אגם.

יומן אכילה 26.6.08

בוקר-נסקפה+30 גרם דגנים מחיטה מלאה.

ביינים-יוגורט אקטיבייה

צהריים-2 שניצלי ירקות,כף חומוס.

ביינים-ענבים ירוקים.

ערב-קערה קטנה של חלב+דגנים מחיטה מלאה.

פי סגור עד מחר בבוקר

הערה לעצמי1-לשתות הרבה מים.

הערה לעצמי2-תתחילי פאקינג לעשות ספורט!

ועכשיו באמת ביי.

אגם3>

הרבה זמן לא עידכנתי..ודברים רבים קרו מאז.

סבתא נפטרה..ב12.6.

ההלוויה הייתה באמת עצובה..הייתי גם בהלוויה של אמא של חברתי וזה היה עצוב..אבל זה היה עצוב פי מיליון.

אני לא יודעת אם אתם מכירים את ההרגשה..אבל זה באמת כאילו חלק מהלב שלך הולך עם הבן אדם האהוב..והוא לעולם לא יחזור והזמנים הטובים שלכם ביחד לא יחזרו.

התאכזבתי קשות מכל החברים שלי..שלא התקשרו..לא באו ולא תמכו ברגע הכי קשה בחיי..

אולי עכשיו אני אדע עם מי יש לי עסק.

נכון שזה נשמע עכשיו כמו פוסט נורא מדכא..אבל באמת בא לי להיות אופטימית..ולספר על משהו טוב שקרה.

קיבלתי 95 במתכונת במתמטיקה..לפני הבגרות..וזה אחרי 38 אחד..

אז אני דיי מרוצה מהשיפור..יש לציין כי לא למדתי שניה לפני המתכונת..ולא,זה לא היה בדיוק עניין של מזל כי אני ידעתי את החומר.

הבגרות-היא הייתה אתמול..והיא הייתה מעצבנת מעט..אך קלה..היו לי שתי טעויות חישוב..אני לא חושבת שיורידו לי המון על זה..אבל בכל מקרה אני ניגשת למועד ב'..שאני לא בדיוק יודעת כמה זמן יהיה לי ללמוד אליו כי לפניו יש לי עוד שתי בגרויות חשובות לא פחות.

יום חמישי תיהיה הבגרות בהיסטוריה..אני ניגשת עם מגן 84 ביינתים..בתקווה שאצליח להעלות אותו היום לאחר שאדבר עם המורה..

אני צריכה באמת להתחיל ללמוד היסטוריה ואני לא עושה את זה:/

אמא שלי ממש מעצבנת,אבל ממש...היא החליטה שהיא מותחת עלי ביקורת בקשר לבגרות..ולמה לעזעזל היא חושבת שיש לה זכות לעשות את זה?!...כאילו שהיא יושבת וחורשת ולומדת את החומר ומתמודדת עם הלחץ והמגן והמורות..אני באמת שונאת את הקטע הזה שבו אנשים שלא מבינים בכלל מותחים ביקורת על דברים שלא נראים בעיניהם בלי לחשוב פעמיים.

ועכשיו היא גם החליטה שהיא אוסרת עליי לעבוד..זה כ"כ מעצבן!!..כאילו שהיא תביא לי כסף..מצטערת באמת שאני לומדת בבית ספר של ילדי שמנת עשירים שמקבלים מה שהם רוצים..ומבזבזים בלי חשבון אלפים בקניון בכל יום בזמן שזהו הסכום שאני אקבל מההורים אולי אם הם היו ממש נחמדים..ביום ההולדת.

לא שאני חומרנית..וכסף זה לא הכל בשבילי..אבל אני כן צריכה אותו..לפחות באופן גבולי..ולאסור עליי את זה?

בכל מקרה,כרגע היא תולה כביסה בגינה והיא מסתובבת ממורמרת כמו אריה שאכל זבוב לארוחת צהריים.

בקשר לדיאטה וכאלה..

לא שומרת בכלל...אוכלת בלי חשבון..כי הרשתי את זה לעצמי עד סוף הבגרויות..

בכל מקרה יום חמישי יום אחרון לזלילה..המשטר מתחיל..אני באמת צריכה להשיל מספר מצומצם של קילוגרמים.

אבל עם כל הזלילה לא עליתי במשקל בכלל..

וגם מחזור כבר כמעט 3 חודשים שלא קיבלתי..לא יודעת מה קורה עם המניאק..

אני בטוח לא בהריון..ובטח שלא בתת משקל..אז סביר להניח שהוא סתם לא סדיר כרגע..

בכל מקרה אני מקווה שהוא יופיע כי עוד חודש זה כבר יהיה דיי מדאיג.

זה מה שבערך היה לי לומר.

קיץ עכשיו..התקופה היפה ביותר בשנה.

אפשר להסתובב בשורט'ס קצרים וחולצת בלון רופפת..ולהרגיש..נפלא:]

בכל מקרה..אני רוצה להתחיל בשינוי הקיץ..

לחזור לכיתה י"א..ולהיות מישהי אחרת..

להפסיק להיות אגם..הילדה כבדרך אגב..זאת שכולם יודעים שהיא קיימת אך לעולם לא מתעניינים..

זאת..הרגילה הזאת..הלא מיוחדת ולא טובה בכלום..

אני מרגישה שאם לא איהיה משהו מובחן ומוחשי בעולם הזה..לא אשלים עם עצמי ולא אקבל את עצמי..

וזה דיי עצוב,אני מניחה.

המצב מוזר,מאוד מוזר.

ההורים היו בחופשה..נשארתי עם האחים בשבועות בבית והיה נחמד.

שיחקנו הרבה ראמיקוב ומונופול וישנו..

ההורים חזרו ופתאום סבתא כבר במיון.

גילו שיש לה סרטן המעי הגס ואין כ"כ מה לעשות מפני שהוא התפשט לכל מקום.

אז ניתחו אותה אתמול..והייתה סוג של הקלה כי היא אמרה שלא כואב לה יותר..אבל עדיין היא לא אוכלת בכוחות עצמה.

היום בבוקר קמתי,לא הלכתי לבית הספר.

אמא ישנה אצל סבתא בבית החולים,

התקשרתי אליה לפני בערך כחצי שעה.

"אמא..איפה את?..את באה הבייתה?"

"לא...אני בצינתורים"

באותו רגע כבר ניחשתי..ואמרתי לעצמי בלב-לא שוב..

"למה??"

"סבתא עברה התקף לב הבוקר"

זו כבר הפעם השניה שהיא עוברת התקף לב בחיים שלה..

זה כ"כ עצוב..לסבא שלי לא מספרים כלום..

אני לא יודעת מה יהיה אם היא חס וחלילה תמות..אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

למרות שלפני יומיים כשרק גילו לה את הסרטן חשבתי רק על זה..שכבתי במיטה ורעדתי.

רעדתי כאילו 5 מעלות בחוץ..ואני הולכת וסוגרת את החלון ומתכסה בפוך ועדיין..אני רועדת.

אני כ"כ אוהבת אותה.

ולא הלכתי עדיין לבית החולים לבקר אותה..

זה לא שאני לא יכולה..כי אם הייתי ממש רוצה הייתה הולכת..

אולי אני אשמע אנוכית עכשיו,

אבל אני לא רוצה שהזיכרון האחרון שיהיה לי ממנה יהיה כזה..

אמא אמרה שהיא רזתה המון והיא נראת רע..

ראיתי אותה בפעם האחרונה לפני כשבוע ויום..ירדנו לחנות לעשות קניות יחד..

היא ביקשה ממני לבחור את היוגורט שאני הכי אוהבת..והיא תאכל וגם אני...היא בקושי אכלה אותו כי היא לא יכלה כבר.

מה יהיה סבתא?

הלוואי וזה היה איזה אפנדיציט מטומטם ולא סרטן והתקף לב..כי זה לא מגיע לה..

מכל האנשים בעולם..זה לא מגיע לה.

קשה לראות את אמא שלי ככה..היא בוכה..והיא בקושי בבית..מהעבודה אל בית החולים..היא באה לשעה הבייתה ושוב המעגל חוזר על עצמו..אני צריכה חיבוק ואני צריכה לדבר אם מישהו...

יש לי עוד כ"כ הרבה מה לספר אבל אני חייבת  לכתוב רק עלייה עכשיו

פתאום כל הדברים שקשורים בי נראים כ"כ שוליים כשהמצב עגום כל כך..

אני פשוט מתגעגעת אלייה..תצאי מזה..איכשהו..אולי לא ב100%,אבל עד כמה שניתן.

בבקשה?

אני צריכה לסדר את כל הבית..בשביל אמא..היא לא ישנה בלילות ואין לה כח..מסכנה:(

וללמוד למגן במתמטיקה שיערך אני לא יודעת באיזה תאריך פשוט כי ביטלתי לעצמי את המועד א'.

אגמי..העצובה מתמיד.