אין לי חשק לנסוע
אין לי חשק להגיע ליעד עם חיוך ולהחליף חיבוקים
אין לי רצון בכלל להמשיך ללמוד
תוך כדי ידיעה מוחלטת שאני לא מי שציפית שאני אהייה
אתה מאכזב אותי בהמון דברים, אבל אני לא אומרת לך על זה כלום.
אתה מאכזב אותי כשאתה הולך יושב עם בנות בחוץ
אתה מאכזב אותי שאתה אומר לי לסתום תפה ומדבר אליי כמו חרא
אתה מאכזב אותי שאפילו לבוא לאירוע מסריח במשפחה אתה לא בא.
אתה מאכזב אותי שאתה לא מקבל אותי.
מצחיק, רק פוסט שעבר דיברתי על זה שצריך להפסיק להסתכל על אכזבות של אחרים ולהתרכז בשלכם.
למה ? למה לנסות לשפר בן אדם ?
אם הוא לא טוב מספיק בשבילכם
אז אל תהיו איתו.
תעברו למשו יותר טוב בשבילכם
כי ניסיון השיפור הזה, יכול להטב לאותו בן אדם
ויכול גם להרוס אותו
וזה רק יוביל אותו לשבירה.
להרגשה שהוא לא טוב
ללבכות כל הזמן
להגיד לעצמו
"למה אני לא יכולה להיות מה שהוא רוצה שאני אהייה."
אתה משווה אותי,
אתה מזכיר אחרים
אתה מתעצבן
אתה לא מדבר
אתה מדבר מלוכלך וציני
והכל נורא או שחור או לבן .
או שאיכפת לך, אתה מציק עד שאני לא יכולה לנשום
או שלא איכפת לך, מצידך שאני אעשה מה שבא לי איך שבא לי
אבל החבילה הזאת נלוות להערות הבלתי פוסקות שלך.
אני לא יכולה עם זה כבר
זה מלחיץ אותי, זה נותן לי לחשוב שאני צריכה לעשות כדי להיות איתך
ואם לא יוצא, אז אולי לא תהייה איתי ?
זאת המחשבה היחידה שעוברת לי בראש בימים אלה.
ואני לא אמורה לחשוב ככה.
אתה אמור לתת לי הרגשת ביטחון שתמיד תאהב אותי, תהייה איתי
תרצה אותי.
לאט לאט הפרצופים מתגלים .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לולה *-*
